אֶת עָרַי אֲנִי מְבַצֵּר

אֶל מוּל פְּנֵי הַסּוֹד.

לִגְיוֹנָיו אַכְחִיד – בְּטֶרֶם

יְנֻסְּחוּ לְחִידָה חֲזִיתִית

אַךְ אֵין לִי פִּתְרוֹן אַסְטְרָטֵגִי

לְיֶלֶד קָטֹן, וְהוּא אֲנִי,

הָעוֹלֶה חוֹמוֹתַי מֵרַחְמִי

וּמַשְׁלִיךְ בַּחֲשַׁאי, בְּכַף־קֶלַע,

פִּתְקֵי־

“אֵיח?”

וּ“מָדוּאָה?”

וְ“לָמָא?”

מְלֵאֵי שְׁגִיאוֹת־כְּתִיב.