פְּלָאוֹת, פְּלָאוֹת! וּבָאוּלָם

בְּפֶה פָּעוּר שָׁם יֶלֶד תָּם

נִדְהָם, (וְהוּא אֲנִי), כִּי

בַּבָּמָה, קוֹסֵם, “יוֹקִי”

כַּשָּׁף כַּבִּיר

לְתַדְהֵמַת נָשִׁים וַאֲנָשִׁים

מֵצִיף נְסִיכָה קְסוּמָה

בְּעִלְפוֹן חוּשִׁים

וּבָאֲוִיר,

וְאֵין תַּחְתָּהּ וְאֵין מֵעַל

וְאֵין בִּכְלָל מִי שֶׁיַּחֲזִיק –

מִלְּבַד הָרִיק!

וְאִישׁ אֵינוֹ יוֹדֵעַ (מִלְּבַד אֲנִי) –

“הֵיאַךְ?”

וְרַק אֲנִי יוֹדֵעַ, כִּי הַמָּסָךְ

הוּא הַפִּישׁוֹן בֵּין

עֵדֶן הַצָּפְנַת

לְגֵיהִנּוֹם הַפַּעְנֵחַ

וְאִם גּוּפִי הַקָּט

אַגְנִיב לְאַרְגָּזִים מְלֵאֵי רָזִים

הַמּוּזָזִים בְּתֹם הַפֶּלֶא לַמֵּעֵבֶר –

בִּמְקוֹם פְּלָאוֹת־פְּלָאוֹת

אֶרְאֶה חוּטִים, מְכוֹנוֹת, וְהוֹנָאוֹת,

וּנְסִיכָה שִׁקְרִית, אוּלַי מִרְשַׁעַת,

וְאוּכַל לִקְטֹף פֵּרוֹת כִּרְצוֹנִי

מֵעֵץ הַדַּעַת,

אֲבָל אֲנִי –

רוֹצֶה לִהְיוֹת עוֹד יֶלֶד,

תָּם, נִדְהָם, וְקָט

בְּעֵבֶר הַצָּפְנַת

בָּעֵדֶן הַזְּמַנִּי,הַמְּכֻשָּׁף,

בּוֹ חֶרֶב מִתְהַפֶּכֶת, אַךְ

בְּלַהֲטֵי כַּשָּׁף־שָׂרָף,

וֵאלֹהִים, נָמֵר וּגְדִי – מְצֻיָּרִים בָּרֶקַע

וְאָח אֵינוֹ רוֹצֵחַ אָח

רַק מְשַׂחֵק בְּמַחֲבוֹאֵי: “אַיֶּכָּה?”

וְאָדָם יוֹדֵעַ אֶת חַוָּה,

אֵיךְ? אֲנִי עוֹד לֹא יוֹדֵעַ,

אַךְ עוֹד מְעַט וְאֶלָּקַח, גַּם אִם אֶצְרַח,

כָּבוּל אֶל זְמַן חַד־כִּוּוּנִי

אֶל הַמֵּעֵבֶר הָאַכְזָר,

הַמְפֻעְנָח,

הַגֵּהִנֹּמִי.