וַאֲנִי שׁוּב יֶלֶד.

לַיְלָה. אָפוּף רֹךְ־פּוּךְ,

אִמָּא דּוֹהֶרֶת עַל סוּסוֹן גַּבְנוּנוֹן

בִּמְתִיקוּת רוּסִית אַגָּדִית,

וְשָׁרָה: "…יָשׁוּב עִם צֵאת הַלְּבָנָה

יָבִיא לָךְ מַתָּנָה";

וְאַף שֶׁלֹּא יָבִיא,

וְאַף שֶׁלֹּא יָשׁוּב,

הַלֵּב נִכְמָר אֶל

אָב נֶעְדָּר

בְּאֶרֶץ קְסוּמָה וּשְׁמָהּ צָרְפַת

בָּהּ אִישׁ לֹא מְדַבֵּר עִבְרִית אֶלָּא

טוֹעֵם, וּבְצָרְפָתִית;

שָׁם אָבִי לוֹמֵד מִמְּכַשְּׁפִים

לִבְנוֹת בָּתִּים שֶׁמְּגָרְדִים שְׁחָקִים

בְּדִגְדּוּג נָעִים

אַךְ כְּשֶׁיַחֲזוֹר – יִבְנֶה, לְאִמָּא וְלִי,

בַּיִת קָט עִם רְעָפִים אֲדַמְדַמִּים

כְּמוֹ שֶׁצִּיַּרְתִּי בַּגָּן

כִּי אֲנִי עוֹד קָטָן, וְלָגוּר בַּשָּׁמַיִם בַּגָּג

וּפִתְאֹם לִפְגֹּשׁ אֱלֹהִים – זֶה

פַּחַד־אֱלֹהִים, שֶׁתּוֹפֵס שׁוֹבָבִים,

וְיַחְשֹׁב שֶׁאֲנִי מְגָרֵד לוֹ שְׁחָקִים,

כִּי אֲנִי, כָּךְ אִמִּי: “קְצָת־קְצָת שֵׁד”,

וְהוּא יַבִּיט לִי יָשָׁר בַּנְּשָׁמָה

וְיִגְרֹם לִי, יִשְׁמֹר אֱלֹהִים, לְרֶגֶשׁ אַשְׁמָה

(מַחֲלָה שֶׁל הוֹרִים, יִסּוּרִים נוֹרָאִים)

לָכֵן – בַּיִת קָט לְלֹא גַּג, אַבָּא בְּנֵה,

כְּשֶׁתַּחֲזֹר לַיֶּלֶד הַקָּט (זֶה אֲנִי),

וְאָז – אַרְשֶׁה גַּם לְךָ לָגוּר קְצָת

בִּתְנַאי שֶׁיּוֹתֵר – שׁוּם צָרְפַת!"

וְאִמָּא נוֹשֶׁקֶת בַּמֵּצַח,

לוֹחֶשֶׁת: “לַיְלָה טוֹב. עֵינַיִם”

וַאֲנִי עוֹצֵם, בְּתוּגָה, כְּאִלּוּ,

וְהִיא, עַל קְצוֹת אֶצְבָּעוֹת –

נָמוֹגָה.

וַאֲנִי אָז פּוֹקֵחַ, בְּשֶׁקֶט שֶׁנִקְרָא “דוּמִיָּה”,

עַיִן, עוֹד עַיִן, שֶׁהִיא לֹא תִּשְׁמַע,

כִּי אִמָּא אוֹמֶרֶת שֶׁעֵינַי

מְדַבְּרוֹת הַיְשֵׁר לְלִבָּהּ,

וּמַבִּיט בַּלְּבָנָה. וְזֶה – מְסֻכָּן!

וּמְאֹד! כִּי:

אִם הַלְּבָנָה נִכְנֶסֶת לָעַיִן

הִיא מְהַפְּנֶטֶת תַּ’יֶּלֶד, מִבַּעַד לַזְּגוּגִית,

עַל קֶרֶן־אוֹר שַׁבְרִירִית

אֵלֶיהָ, אֵלֶיהָ, לָעוּף,

וְאִם הוּא נוֹפֵל לָאוֹקְיָנוֹס וּבְמִקְרֶה לֹא טוֹבֵעַ –

שָׁם אוֹרֵב לִוְיָתָן. וּמָה עוֹשָׂה הַמִּפְלֶצֶת?

כָּל יֶלֶד יוֹדֵעַ:

כְּלוּם! לֹא טוֹרֵף!

הוּא כָּל־כַּךְ עֲנָק – שֶׁהַיֶּלֶד פָּשׁוּט

מִתְעַלֵּף.

וְאִם לֹא אֶפֹּל וְאַמְשִׁיךְ לַלְּבָנָה –

שָׁם אוֹרֵב אֱלֹהִים (לִתְפֹּס שׁוֹבָבִים)

וְאִמָּא לֹא תִמְצָא אוֹתִי לְעוֹלָם,

כִּי אִמָּא גְּדוֹלָה וְהַקֶּרֶן שְׁבִירָה,

וְהִיא תִּתְגַּעְגֵּעַ, אֲפִלּוּ שֶׁיִהְיֶה לָהּ שָׁם אַבָּא,

כִּי בְּלִי אֲנִי – הוּא לֹא מַמָּשׁ אַבָּא

וְאַבָּא, כָּל יֶלֶד יוֹדֵעַ,

הוּא דַּי חָשׁוּב – אֲבָל לֹא כְּמוֹ הַיֶּלֶד,

וַאֲנִי מְקַוֶּה שֶׁאֶת זֶה הוּא יוֹדֵעַ

אֲפִלּוּ שֶׁהוּא בְּצָרְפַת, וְאוֹכֵל שָׁם צְפַרְדֵּעַ –

אִיכְס!

וְכָל זֶה – בִּגְלַל לְבָנָה בְּתוֹךְ עַיִן!

וְזוֹ לֹא אֱמוּנָה טְפֵלָה אֶלָּא אַךְ:

"עֻבְדָּה־סוֹד־כָּמוּס־בְּהֶחְלֵט –

שֶׁמִּי־שֶׁיְּגַלֶּה הוּא מַלְשָׁן

וְיָמוּת־בַּמָּקוֹם־אוֹ קְצָת־אַחַר־כָּךְ"

שֶׁגִּלָּה לִי אוּרִי, הַיֶּלֶד הֲכִי בּוֹגֵר וְיוֹדֵעַ

בַּגָּן.

לָכֵן אֲנִי מְאֹד נִזְהָר לֹא לְהַכְנִיס

לְבָנָה שְׁלֵמָה לָעַפְעַף

וּמְקָרֵב בִּזְהִירוּת תַּחְתּוֹן לְעֶלְיוֹן,

כָּזֶה

וּלְעוֹלָם לֹא אֶרְאֶה

אַף שֶׁנָּעַצְתִּי עֵינַי בְּחַיַּי

לִלְכֹּד יָפְיָם בְּרִיסַי,

אַךְ כָּל שֶׁלָכַּדְתִּי לֹא נָגַע בְּשׁוּלֵי־

זְעִיר־זַהֲרוּר־

הַפֶּלֶא הַהוּא, שֶׁעָצַם אֶת עֵינַי

לַיְלָה לַיְלָה, לִפְנֵי יָמִים וְיָמִימָה

עַד נְשִׁיקַת “בֹּקֶר טוֹב”

שֶׁל אִמָּא

רִיס־רִיס, מְרֻפְרָף,

וּבַפֶּתַח הַצַּר לוֹכֵד תַּ’לְּבָנָה

וּמְנַפֵּץ אוֹתָהּ לְאַלְפֵי זַהֲרוּרִים

זְהֻבִּים וּכְסוּפִים

וְאֶשֶׁד צִבְעֵי קֶשֶׁת

וְהֵם פּוֹרְצִים בִּמְחוֹל־מֶטֶאוֹרִים

סַנְוֵרִים־סַנְוֵרִים…

מֵעוֹלָם לֹא רָאִיתִי יֹפִי כָּזֶה

וּלְעוֹלָם לֹא אֶרְאֶה

אַף שֶׁנָּעַצְתִּי עֵינַי בְּחַיַּי

לִלְכֹּד יָפְיָם בְּרִיסַי

אַךְ כָּל שֶׁלָּכַדְתִּי לֹא נָגַע בְּשׁוּלֵי־

זְעֵיר־זַהֲרוּר־הַפֶּלֶא הַהוּא, שֶׁעָצַם אֶת עֵינַי

לַיְלָה לַיְלָה, לִפְנֵי יָמִים וְיָמִימָה

עַד נְשִׁיקַת “בֹּקֶר טוֹב”

שֶׁל אִמָּא…