אָדָם

הַפּוֹרֵשׂ עַצְמוֹ בְּאוּלַמּוֹת־מַרְאוֹת

וּבְגַנֵּי שְׁבִילִים מִתְפַּצְּלִים,

בֵּין רִבְבוֹת בָּבוּאוֹת וְאֵינְסוֹף עֲקֵבוֹת –

מִי הוּא?…

וְאֵין “הוּא”.

יֵשׁ “הֵם”.

הֵם נָבוֹךְ, בְּמָבוֹךְ.

רַבְפָּנִים. לֹא עִקְבִי.

וּבְמִסְתּוֹר שׁוּרוֹתָיו

חָרֵד לוֹ הַשִּׁיר:

"פְּנֵי מִי מִכֻּלָּם

פְּנֵי אָבִי?"