אָמַרְתִּי אֶזְכְּרֵךְ: פַּרְפַּר זָהָב
לַשָּׁוְא אָמַר הַמְרִיא אֶל אֲחוֹתוֹ הַשֶּׁמֶשׁ.
נָפְלוּ, נָבְלוּ, כְּנָפָיו.
אוֹ בַּשְּׁקִיעָה, בְּמוֹת הַשֶׁמֶשׁ
לִמְסֹךְ דִּמְעִי בִּדְמִי רָקִיעַ,
כְּאֵבִי – בְּפִצְעוֹ אָדֹם
לִנְגֹּעַ
בְּצַעַר הָעוֹלָם צַעֲרִי לְהָנִיחַ.
אֲבָל זִכְרֵךְ עִמִּי, שְׁבִיל דָּם
לְפֶתַח לִבִּי
וְאַשְׁמָתִי נֶגְדֵּךְ, מִכָּל קִירוֹת
צוֹעֶקֶת –
וּבְעִקְבוֹתַי – אֲנִי,
וְאַתְּ אֵינֵךְ, אִמִּי,
לְהַסְתִּירֵנִי.