עוֹמֵד וּמְפַשְׁפֵּשׁ אֲנִי בַּאֲרוֹן סִפְרֵי אַבָּא זְקֵנִי:

אוֹתִיּוֹת, אוֹתִיּוֹת שָׁם שִׁשִּׁים רִבּוֹא שֶׁפָּרְחָה נִשְׁמָתָן,

פִּגְרֵי הֲמוֹן זְבוּבֵי מָוֶת מְחַלְלֵי צִנָּה,

לְעֵת מָטָה כְנָפָם בִּתְחִלַּת הַחֹרֶף הַשָּׁמֵם,

מֵאֲלֵיהֶם אֲלָפִים וּרְבָבוֹת נָפְלוּ, נָפְלוּ, נָפְלוּ,

וּבְסֵתֶר כָּל-פִּנָּה עֲמוּמָה וּבְזָוִית כָּל-בַּיִת

וּבֵין הַשְּׁפַתַּיִם עַל-גַּבֵּי הַכְּתָלִים פִּגְרֵיהֶם מוּטָלִים,

מְעוּכִים מוּטָלִים בָּאָבָק, מְגוֹלָלִים בְּקוּרֵי עַכָּבִישׁ,

וּצְפוּיִם אֱלֵי הַמַּטְאֲטֵא – מִבְּלִי רוּחַ חַיִּים…

לְמַעֲצֵבָה יִשְׁכָּבוּן בְּלֹא טַעַם, בְּלֹא רֵיחַ, בְּלֹא לֵחַ,

רַק רֵיחַ מְקָק נוֹדֵף…רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם!

עוֹמֵד וּמְפַשְׁפֵּשׁ אֲנִי בַּאֲרוֹן סִפְרֵי אַבָּא זְקֵנִי:

שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם, רַבּוֹתַי, מַעַרְכוֹת הַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים,

שָׁלוֹם לָכֶם וּלְתוֹרַתְכֶם הַקָּשָׁה, הוֹי זְקֵנִים קַפְּדָנִים,

הַאִם הִכַּרְתּוּנִי? עֲלֵיכֶם הֹרַגְתִּי מִלְפָנִים בַּחֶדֶר,

וַעֲלֵיכֶם הֵמַתִּי אֶת-עַצְמִי בִּישִׁיבוֹת וּבְבָתֵּי הַמִּדְרָשׁ.

אַתֶּם לְבַדְּכֶם הֱיִיתֶם עוֹלָמִי הַיָּחִיד מֵעוֹדִי:

אַוֵּירִי, שְׁמֵי שָׁמַי, יְרֵחִי וְשִׁמְשִׁי, יְגִיעִי, מַרְגּוֹעִי,

תַּאֲוָתִי, דִּמְיוֹנִי, גְּאוֹן אָבִי וְרֹאשׁ תְּפִלַּת אִמִּי הַצְּנוּעָה,

בַּקָּיִץ הֱיִיתֶם פַּרְדֵּסִי, בַּחֹרֶף הַכַּר לִמְרַאֲשׁוֹתַי,

לְעֵת יָמוּט רֹאשִׁי יָגֵעַ וְכָפוּף מֵעֻלְּכֶם הַקָּשֶׁה.

בְּפִנָּה נִסְתָּרָה יְחִידִי וְחָרֵד הַשְּׁכִינָה מְצָאַתְנִי

וַתִּפְרֹשׂ עָלַי אֶת-כְּנָפֶיהָ וַ– – – – – –,

אוֹתִיּוֹתֵיכֶם צֵרַפְתִּי וָאֶבְרָא לִי עוֹלָם לְעַצְמִי,

גַּם חֲלוֹמוֹתַי שֶׁלִּי, מֵאֲלֵיהֶם בִּלְבָבִי צָמָחוּ,

שָׁלֹב שָׁלַבְתִּי בָּכֶם וָאֲסַנֵּן עֲלֵיהֶם נִשְׁמָתִי.

יֵשׁ שֶׁבַּלַּיְלָה לִפְנֵי כְבוֹת הַנֵּר– – – – –

כתב יד. גרסה מוקדמת ל“לפני ארון הספרים”. פורסם ב“כנסת” ג‘, תרצ"ז, עמ’ 11–12