לַהַט חַרְבּוֹ מִתְהַפֶּכֶת

הַמַּלְאָךְ מְהַרְהֵר צוֹנְנוֹת

יֵשֻׁיּוֹת לְבָנוֹת, לְבָנוֹת,

שְׁמֵי בְּדֹלַח.

דָּם חַם נִתָּז

מִצַּוַּאר עַז־פָּנִים,

חוֹלֵם־גַּן, שָׁב – לַשָּׁוְא –

וְקוֹפֵא. אֶגְלֵי

טַל־טוֹפָּז.

עֲגִילֵי

שָׁנִי־אֹדֶם,

נִטְפֵי

לִוְיַת־חֵן.

אֶל־גָּבִישׁ. גַּן־סָגוּר.

הָיָה. אֵין.

כְּנוּפוֹת־יוֹם,

כְּשׁוּפוֹת־לֵיל,

חוֹלֵם הַמַּלְאָךְ נוֹצוֹתָיו

וְשִׁלְטוֹ "לֹא־תִרְאֶה – לֹא־תָבוֹא,

Never more".

בְּסוּף־כֶּסֶף יוּבַל מְחַלֵּל

אֲדָווֹת שְׁקוּפוֹת

לִמְחוֹלוֹ; תּוּבַל קַיִן –

לוֹטֵשׁ חַרְבּוֹ סַנְוֵרִים,

אָדָם לְחַוָּה בָּשָׂר חַד

וְקַיִן נָד עַד.

עוֹבְדֵי אֲדָמָה, אוֹבְדֵי גַּן,

בָּדָד.