עִתִּים נִדְמֶה לִי

כִּי אֵינִי שַׁיָּךְ לְעַצְמִי

כְּאִלּוּ הֻתְרַמְתִּי לְקֶרֶן קַיֶּמֶת

שֶׁחָזְרָה וְהֶחְכִּירָה אוֹתִי לִי

לִתְקוּפַת – מ“ט? צ”ט?

(ק"כ רַק פִּרְסֹמֶת)

אַךְ סֵרְבָה לָתֵת לִי הֶעְתֵּק הַחוֹזֶה

וַאֲנִי חָשׁ מְבוּכָה בַּאֲשֶׁר

לַמֻּתָּר לִי לַעֲשׂוֹת עִם עַצְמִי

כְּחוֹכֵר.

לֹא בָּרוּר מַה שַּׁיָּךְ לִי, וּמַה פֵּרוּשׁ

“שַׁיָּכוּת לַחוֹכֵר שֶׁהֻחְכַּר לְעַצְמוֹ”

וּמַה שַּׁיָּךְ לַקְּרָנוֹת הַמְשַׁלְּחוֹת בִּי

עוֹקְבִים, מֻסְוִים כַּמוּבָן,

רוֹשְׁמִים וּמְבַצְּעִים,

פְּרוֹבוֹקַצְיוֹת.

הֵן לִפְעָמִים, כְּשֶׁאֲנִי מְחַפֵּשׂ לִי

דָּלֶת עַל דָּלֶת פְּרָטִי – וּלְפֶתַע

מַכָּר צָץ מִקְרִית, וּמוֹכֵר לִי, חֲשַׁאי,

חֶלְקָה נִדָּחָה, וּמַבְטִיחַ

כִּי אֵין עֲקֵבוֹת אוֹ שָׁלִיחַ

מֶרְחָק תַּ“ק עַל תַּ”ק. וַאֲנִי

אַךְ מִשְׂתָּרֵעַ – וּכְבָר

נוֹטְעִים בִּי פַּארְק

לְאֻמִּי. אוֹ עוֹקְרִים. שִׁנַּי, לְמָשָׁל.

רוֹפֵא מְפַשְׁפֵּשׁ בְּפִי כִּבְאַרְנָק

וְאֵינוֹ מְסַפֵּר לִי דָּבָר,

שֶׁהֲרֵי אֵין מוֹסְרִים מֵידָע רְפוּאִי

לְאִישׁ זָר.

עִתִּים הָרוֹפֵא כֹּה נִבְזֶה וְגָרוּעַ

שֶׁאֵינֶנִּי בָּטוּחַ אִם יוּכַל לְתַחְזֵק

אֶת זֶה שֶׁהֻחְכַּר לִי עַד תֹּם הַחוֹזֶה

(הַמּוֹעֵד קָבוּעַ, רַק לִי לֹא יָדוּעַ)

אַךְ אֵינֶנִּי מֵעֵז לִדְרשׁ אֶל מֻצְלָח

כִּי אוּלַי לַנִּבְזֶה חוֹזֶה עַל גּוּפִי

וְהוּא עָלוּל בִּי לִפְגֹּעַ

אִם תִּחְזוּקוֹ הַגָּרוּעַ תֻּכְנַן

לְסִיּוּם הַחוֹזֶה בַּמּוֹעֵד הַקָּבוּעַ.

לוּ אַךְ יָכֹלְתִּי עַיֵּן בַּמִּסְמָךְ

אִם יֵשׁ שָׁם פִּסְקָה הַמַּקְנָה –

כַּאֲשֶׁר מַפְקִיעִים אוֹתִי מֵעַצְמִי,

לִי אֶת זְכוּת הַצְּעָקָה. לְדֻגְמָה:

אֵי־מִי עוֹשֶׂה בִּי דְּבַר־מָה בַּמַּחְשָׁךְ

וְלִי אֵין מֻשָּׂג בַּמֶּה זֶה הַמִּי שָׂח

וְאוֹתוֹ זֶה טוֹעֵן בָּאוֹר אַחַר כָּךְ,

כִּי נִשְׁלַח לַעֲשׂוֹת בִּי אַהֲבָה כַּחוֹזֶה!

אֵיךְ אוֹכִיחַ

שֶׁעִם כָּל הֱיוֹתִי יְצוּר חֶבְרָתִי

אֵינֶנִּי חֶבְרָה צִבּוּרִית, אֶלָּא

לְכָל הַגָּרוּעַ “מְנָיוֹת לַמּוֹכָ”ז"

וְחֶלְקָן בִּרְשׁוּתִי,

וְאַף כִּי מְחִירִי בַּבּוּרְסָה יָרוּד וְיוֹרֵד

וְכֻלִּי נְזִילוּת, אֵין מוּצָק לֵאמֹר “זֶהוּ” –

אִם רַק לֹא אֶתְמַכֵּר לַזּוּלַת בְּזוֹלוּת

לֹא יִקְרֶה לִי דָּבָר, וְיִסְבֹּל הַסַּפְסָר,

וְאוּלַי אַף אוּכַל לְהַרְחִיב שְׁלִיטָתִי בִּי,

עַד כְּדֵי אַלְּצָם לָתֵת לִי הֶעְתֵּק,

אַף מָקוֹר! וְ־

הֲלֹא בַּבּוּרְסָה קוֹרִים גַּם נִסִּים:

אִם אֲתַמְרֵן כָּרָאוּי בֵּין נְכָסִים לִמְכָסִים

יַחֲזִירוּ אוֹתִי בִּשְׁלֵמוּת לְעַצְמִי

בִּתְמוּרָה לִתְמוּרָה חַד־פַּעֲמִית. לְמָשָׁל:

סִיּוּם מֻקְדָּם שֶׁל חוֹזֶה, אוֹ –

אִם אֵין בָּהֶם רַחֲמִים – הִתְחַיְּבוּת

כִּי מֵעַתָּה עַד עוֹלָם – אֲנִי הָאַחְרַאי לַשַּׁעַר

וְהַקֶּרֶן לֹא תִּסְלֹל בִּי, בִּשְׁבִילִי, וְלוּ

שְׁבִיל שׁוּלִי, מִשְׁעוֹלִי, בַּיַּעַר.