אִשָּׁה חָלְפָה בִּי

כְּכַדּוּר אֶקְדָּח,

חָדְרָה, יָצְאָה, אֵינֶנָּה;

וְעִם מוֹת הַזִּכָּרוֹן

חַי בִּי חָלָל, חֲסַר הִגָּיוֹן

אַךְ עֻבְדָּה.

בַּלָּשׁ שְׁמוּט כּוֹבַע לַשָּׁוְא בִּי תָּר

אַחַר כַּדּוּר מָעוּךְ,

מָלֵא רָצוֹן טוֹב לְשַׁחְזֵר

מוֹתוֹ שֶׁל גֶּבֶר זָר

שֶׁזִּכְרוֹנוֹ אָבַד.

אֲנִי חוֹשֵׂף לוֹ, בְּנִימוּס,

כָּל שֶׁשָּׂרַד בִּי, לְצִלּוּם,

וְהוּא מוֹתֵחַ

חוּט עַל חוּט עַל כְּלוּם,

מַקִּיף אוֹתִי בְּסֶרֶט צְהַבְהַב

וּבוֹ נִכְתַּב:

“הָאִישׁ הַזֶּה הִנּוֹ חֲלַל זִירַת הָרֶצַח”,

נוֹטֵל בִּזְהִירוּת אֶת הֶחָלָל בְּשַׂקִּיקִית שְׁקוּפָה

פֶּן יִשָּׁמֵט פֵּרוּר, שֶׁכֵּן הָרִיק

הִנּוֹ כָּל הַמֵּידָע

עָלָיו יִבְנֶה הַתִּיק

בַּמַּעְבָּדָה.

“אֲנִי,” אוֹמֵר הוּא לִי

"לֹא אֵדַע שַׁלְוָה וָנַחַת

עַד שֶׁיָּדִי תְּהֵא מֻנַּחַת

עַל הָרוֹצַחַת!"…

לִבִּי הַמֵּת – רוֹטֵט

מֵרַחֲמִים עַל אִישׁ תָּמִים,

שֶׁלְּעוֹלָם כְּבָר לֹא יִשְׁקֹט

עַל מוֹת

אָדָם, אֲשֶׁר אוּלַי לֹא חַי כְּלָל

מֵעוֹלָם.

בַּלָּשׁ נוֹאָשׁ

רְדוּף נִרְצָח ללֹא רוֹצַחַת.

הֲלֹא הִיא רַק חָלְפָה בַּדֶּרֶךְ

כְּכַדּוּר אֶקְדָּח

וַאֲנִי נִצַּבְתִּי בְּדַרְכָּהּ

בְּעַרְמוּמִיּוּת נִרְצָח.