הָאִישׁ בַּמַּסֵּכָה הִצְמִיד לְרַקָּתִי אֶקְדָּח.

חַיַּי חָלְפוּ נֶגְדִּי כְּסֶרֶט.

וְהַסֶּרֶט – רֵיק.

הִקְרַנְתִּי לָרוֹצֵחַ – וְהַמִּקְצוֹעָן גָּעַר בִּי:

"לָזֶה אַתָּה קוֹרֵא ‘חַיַּי’!?

אֵינְךָ נוֹכֵחַ בָּהֶם!!"

גִּמְגַּמְתִּי שֶׁאוּלַי נָכַחְתִּי

בְּאֵיזֶה יְקוּם אַחֵר

אַף שֶׁאֵינִי זוֹכֵר – וְהוּא אָמַר:

"הֵי! הֵי!

אַתָּה כְּבָר לֹא יֶלֶד! וְלִי –

חוֹזֶה: 'טֹל חַיָּיו שֶׁל

פְּלוֹנִי' – אֵיךְ? אִם

לֹא הָיוּ חַיִּים? הָא?"…

הִרְהַרְנוּ יַחַד בַּסּוּגְיָה הַלּוֹגִית.

הַצָּעָתִי לֹא לְסַפֵּר – בֻּטְּלָה בְּזַעַם

מִקְצוֹעִי. “תַּתְחִיל לִחְיוֹת!” הָאִישׁ סִנֵּן,

"וּקְרָא לִי רַק כַּאֲשֶׁר

יִהְיוּ חַיִּים. וְשׁוּם סְרָטִים!"

סִחְרֵר אֶת הָאֶקְדָּח בְּאֶצְבַּע, וְנָמוֹג

אֶל הַחוֹזֶה הַבָּא.