קָפַצְתִּי “לָרֹחַק”. לֹא מַשֶּׁהוּ.

סֵדֶר־גֹּדֶל –3.70,

מְהַרְהֵר, בְּעוֹדִי בָּאֲוִיר:

“הֲלֹא הַכֹּל יִסְתַּיֵּם כְּשֶׁאֶנְחַת!”

לָכֵן – פָּשׁוּט לֹא נָחַתִּי. נָסַקְתִּי!

רַגְלַי רָחֲפוּ בִּבְדֹלַח אַלְפִּינִי,

מַחֲלִיק בַּיְקוּם בְּשַׁלְוָה סְטוֹאִית

מוֹתִיר כָּל שִׂיא עוֹלָם

מְבֻיָּשׁ. לֹא הָיְתָה מְנִיעָה

לְתוֹצָאַת אֵינְסוֹף

וְהָעִנְיָן הָפַךְ לִמְגֻחָךְ

וְגַם לֹא כְּדָאִי: לֹא תִּוָּתֵר אוֹפְּצְיָה

לְמִקְצֵה שִׁפּוּרִים וּתְהִלָּה מִתְמַשֶּׁכֶת –

וְקָטַעְתִּי: 15 דַקּוֹת. 37.70!

הָעוֹלָם פָּרַץ בִּתְשׁוּאוֹת

וְהָאִישׁ בֶּחָלוּק לָטַשׁ בִּי עֵינַיִם:

וְלֹא הָיְתָה עוֹד תְּהִלָּה

וְלֹא הָיוּ עוֹד רַגְלַיִם.