אִישׁ סַקְרָן

נִכְלָא בְּחֶדֶר רֵיק־עָגֹל־לָבָן

עַד יוֹם מוֹתוֹ.

מוּבָן

שֶׁהוּא יָצָא מִדַּעְתּוֹ.

אִישׁ שָׁפוּי־סַקְרָן זָקוּק יוֹם־יוֹם לְגִלּוּי

שֶׁל מַשֶּׁהוּ חָדָשׁ, אוֹ לְפָחוֹת שִׁנּוּי

בְּמַשֶּׁהוּ יָשָׁן, אוֹ לְהַשְׁווֹת

לָרִאשׁוֹנָה בֵּין מֻכָּרִים,

אוֹ לְפָחוֹת, לִקְרֹא בְּשֵׁם חָדָשׁ –

אוֹתָם דְּבָרִים.

אַךְ מַה יַּשְׁוֶה, וּלְמִי יִקְרָא סַקְרָן

בְּחֶדֶר רֵיק־עָגֹל־לָבָן?

לָכֵן

יָצָא מִדַּעְתּוֹ – אֶל

יְקוּם שֶׁלֹּא עָלָה בְּדַעְתּוֹ!

יוֹם־יוֹם גִּלָּה פְּלָנֶטַת שִׁגָּעוֹן נִסְתֶּרֶת,

לַיִל־לַיִל חָשׁ כֵּיצַד הִיא מִתְפּוֹרֶרֶת

עִם מֹחוֹ, וּמִבִּטְנָהּ בּוֹקַעַת הָאַחֶרֶת;

וְאִישׁ כָּלוּא הִשְׁוָה אֶת אִישׁ סַקְרָן־שָׁפוּי

שֶׁלֹּא יָכוֹל הָיָה לִחְיוֹת לְלֹא שִׁנּוּי־גִּלּוּי

וְנֶאֱלַץ לָאוּץ־כִּמְשֻׁגָּע־בַּיְקוּם־אַחֶרֶת־אֵין־סִכּוּי – –

לַבְּרִיָּה, בַּעֲלַת הַנֶּפֶשׁ־הַבִּלְתִּי־בְּרִיאָה,

אֲשֶׁר רוֹבֶצֶת בְּלִי תְּנוּעָה בַּלֹּבֶן וְכֻלָּהּ פְּלִיאָה

עַל שֶׁזָּכְתָה לַחֲווֹת שִׁבְעַת צִבְעֵי בְּרִיאָה.

וְאִישׁ שָׁפוּי־סַקְרָן־לְשֶׁעָבָר נֶחֱרַד אֶל אֵין־פִּנָּה

פֶּן יִבָּקַע הַקִּיר, וְיָד תּוֹשִׁיט צַו־חֲנִינָה.