לוּ פָּגַשְׁתִּי אָדָם הַמֵּבִין אֶת הַכֹּל –

בְּלִי מִלִּים וּבְלִי חֵקֶר,

בְּלִי וִדּוּי וּבְלִי שֶׁקֶר,

בְּלִי לִשְׁאֹל.

אֶפְרֹשׂ לְפָנָיו כְּמַפָּה לְבָנָה

אֶת הַלֵּב וְהַנֶּפֶשׁ –

הַזָּהָב וְהָרֶפֶשׁ

וְהוּא יָבִין רַב הֲבָנָה.

וּכְשֶׁשָּׁדַדְתִּי הַלֵּב,

כְּשֶׁהַכֹּל הֵרַקְתִּי וּמָסַרְתִּי,

לֹא אַרְגִּישׁ צַעַר וּכְאֵב,

אֵדַע כִּי הִתְעַשַּׁרְתִּי.

גבעות-זייד, 14.8.1942