צָרִיךְ לְהָבִיא אֶת זֶה בְּחֶשְׁבּוֹן.

לֹא רַק אֶת זֶה. יֶשְׁנָם עוֹד עִנְיָנִים,

וְיֵשׁ חַיִּים סְתָם – אֲבָל:

צָרִיךְ לְהָבִיא בְּחֶשְׁבּוֹן גַּם אֶת

זֶה.

אוּלַי חֶשְׁבּוֹן הוּא מֻנָּח לֹא מַתְאִים.

כִּי חֶשְׁבּוֹן הוּא צָלוּל, וְזֶה –

לֹא מַמָּשׁ. יֵשׁ בּוֹ הַרְבֵּה

לֹא מוּכָח, וּמֵבִיךְ, וְדֵעוֹת אִישִׁיּוֹת, שֶׁ־

נִסְתַּפֵּק בַּמֻּנָּח: “חֶשְׁבּוֹן עַרְפִלִּי”.

לֹא קַל לְחַשֵּׁב בְּחֶשְׁבּוֹן עַרְפִלִּי;

יֵשׁ אוֹמְרִים: מוּטָב לֹא לְחַשֵּׁב

אַךְ, אַף שֶׁגַּם זֶה לֹא מֻמְלָץ,

קָשֶׁה לֹא לַחְשֹׁב

עַל זֶה, הָעִנְיָן הַזֶּה שֶׁל

הַמָּוֶת.