כְּשֶׁהָאָדָם מַגִּיעַ לְמָבוֹי סָתוּם

הַדֶּרֶךְ תַּמָּה וְהַקִּיר אָטוּם

וְהָאָדָם אֵינוֹ יָכוֹל עוֹד לְטַפֵּס בַּקִּיר

וְאֵין לוֹ אֶבֶן שֶׁתִּזְעַק מִקִּיר –

אַט־אַט הָאִישׁ מַכִּיר

כִּי הַמַּצָּב (יָמִין, שְׂמֹאל, וּלְפָנִים – אַךְ קִיר)

אֵינֶנּוּ הַגָּדָה (עַל מַצָּבוֹ הַקִּיּוּמִי שֶׁל בֶּן־תְּמוּתָה)

גַּם לֹא חִידָה (מִסּוּג “הַשְׁלֵם אֶת הֶחָסֵר”),

וְלֹא מְזִמָּה (נֶגְדּוֹ, וְהַשְּׁאֵלָה אֵיךְ לְהָפֵר)

שֶׁל אֵיזוֹ מַאפְיָה

אֶלָּא פָּשׁוּט עֻבְדָּה

מִתְּחוּם הַטּוֹפּוֹגְרַפְיָה

וְעֻבְדּוֹת – אֵין טַעַם לְקַלֵּל

רַק לְקַבֵּל – וְאָז:

לְהִשְׁתַּלֵּט עַל הָאֶמוֹצְיוֹת

וְלִבְחֹן בְּשֵׂכֶל־קַר הָאוֹפְּצְיוֹת:

לִשְׁבֹּר הַקִּיר בָּרֹאשׁ? אָבוּד מֵרֹאשׁ;

טִפּוּס? הוּא לֹא כָּשִׁיר;

לַחְפֹּר מִנְהֶרֶת? אֵין תַּחְתִּית:

הַקִּיר נִצָּב עַל קִיר נִצָּב עַל קִיר

מִן הַתְּקוּפָה הַכְּנַעֲנִית;

לוֹמַר: “שׁוּמְשׁוּם הִפָּתַח” וּלְקַוּוֹת?

יֶשְׁנוֹ תַּקְדִּים – אַךְ אֵינוֹ סָבִיר;

לָסֶגֶת מְלֹא הַדֶּרֶךְ וּלְהַתְחִיל הַכֹּל מִבְּרֵאשִׁית?

לָזֶה כְּבָר לֹא נוֹתַר לוֹ זְמַן וְלֹא

הַיְכֹלֶת הַנַּפְשִׁית. לָכֵן:

עָלָיו לִבְחֹר חָפְשִׁית בֵּין:

לְהִתְיָאֵשׁ וּלְקוֹנֵן: “אוֹי רַע לִי רַע לִי רַע לִי”

לְבֵין

הַצַּעַד הַיָּחִיד הַחִיּוּבִי וְהָרֵיאָלִי:

לִבְחֹר מַרְצֶפֶת, לִכְרֹעַ בֶּרֶךְ,

וּלְהִתְפַּלֵּל לְנֵס “קְפִיצַת־הַדֶּרֶךְ”.