כְּשֶׁתְָּמִי

הָיְתָה בַּת שְׁנָתַיִם

נִנְעֲצוּ

בָּהּ שְׁתַּיִם עֵינַיִם

גְּדוֹלוֹת

עֲגֻלּוֹת

חֲכָמוֹת

וְאַף

חַד־חַד־חַד

כְּצִפָּרְנַיִם

וְצַוָּאר – עֲלֵי צִיר

כְּמַפְצִיר:

“הֲלָעוּף?”

וְתָמִי חָזְרָה אַחֲרֵינוּ:

“יַשְׁנוּף”…

מֵאָז –

קְרָב נוֹאָשׁ

בַּגַּנֶּנֶת,

קַנָּאִית לָעִבְרִית

שֶׁלֹּא תִּגְזֹל מֵאִתָּנוּ

כִּבְשַׂת־רַשׁ־הַיַּשְׁנוּף

וְלֹא לֶקֶט־שִׁכְחַת־פְּאַת־הַמַּסְתוּפּ

לְנִגּוּב

כְּשֶׁתָּמִי

הָיְתָה בַּת שְׁלֹשִים וּשְׁתַּיִם

נִנְעֲצוּ בְּלִבָּהּ

צִפָּרְנַיִם.

וְתָמִי

לֹא הָיְתָה.

וְנוֹתְרוּ בָּעוֹלָם

יַנְשׁוּפִים וּסְמַרְטוּטִים לְמַכְבִּיר

וְלֹא יַשְׁנוּף וּמַסְתוּפּ

לִרְפוּאָה.