הָאִישׁ

אֲשֶׁר צָלַח אֶת הַלָּמַאנְשׁ,

הַגֶּבֶר הָאַדִּיר

אֲשֶׁר צָלַח בְּכָל אֲשֶׁר עָשָׂה,

וּמִכָּל אֲשֶׁר עָשָׂה

אִישׁ זֶה לְבֵיתוֹ

קִדֵּשׁ אִישׁ זֶה מַעֲשֵׂר

לְכָל חֲסַר־בֵּיתוֹ –

אִישׁ זֶה

נִצַּב בְּפֶתַח סַלְסִלַּת

כַּדּוּר פּוֹרֵחַ

וְחִיּוּכוֹ פּוֹרֵחַ אֱלֵי

חַסְרֵי־בָּתִּים

הַנִּבָּטִים בּוֹ מִשְׁתָּאִים:

"עַל מָה אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ

כָּל שֶׁלָּנוּ אֵין

צוֹלֵחַ טַיְפוּנֵי־צוּנָמִי

לְהַקִּיף עוֹלָם אֲשֶׁר רֻבּוֹ שֶׁלּוֹ

כְּשֶׁאֵין הֶכְרַח?"…

וְהָאִישׁ, בְּחִיּוּכוֹ

אֲשֶׁר שָׁבַר לִבְבוֹת רִבְבוֹת

נָשִׁים כָּךְ שָׂח:

“כִּי אֵין הֶכְרַח…”

נוֹסֵק אֱלֵי הַשֶּׁמֶשׁ

וְהַכַּדּוּר קָטֵן, קָטֵן,

וּדְמוּתוֹ גְּדֵלָה, גְּדֵלָה,

מְלֹא עוֹלָם,

כְּשֶׁנֶּעְלָם…

יוֹם־יוֹם אֲנִי

צוֹלֵחַ אֶת יוֹמִי,

אֶת אֵין־אוֹנִי,

אֶת רִיק בֵּיתִי,

אֶת אֵין בִּתִּי,

כִּי יֵשׁ הֶכְרַח, אַכְזָר

וּבִלְעָדָיו

אֵין עוֹד דָּבָר.