לד“ר הִלֵּל יָפֶה, לִמְלֹאת לוֹ שִׁבְעִים שָׁנָה בְּזִכְרוֹן־יַעֲקֹב – הַמָּקוֹם בּוֹ הִכַּרְתִּיו וִידַעְתִּיו בִּשְׁנוֹת הַמִּלְחָמָה – קָרְאוּ לוֹ: “הָרוֹפֵא שֶׁל הַפּוֹעֲלִים”. אָכֵן, מְעַטִּים הֵם, לְאֵין סָפֵק, בְּנֵי הָעֲלִיָּה הַשְּׁנִיָּה מִן הַגָּלִיל וּמִן הַשֹּׁמְרוֹן, אֲשֶׁר שֵׁם ד”ר הִלֵּל יָפֶה לֹא יְעוֹרֵר בְּקִרְבָּם רַחֲשֵׁי לֵב נֶאֱמָנִים.

לְאַנְשֵׁי הָעֲבוֹדָה הָיְתָה כְּבָר קֻפַּת־חוֹלִים – שְׁנַת יִסּוּדָהּ: 1913! – מוֹסַד חֲבֵרִים לְעֶזְרָה הֲדָדִית בִּשְׁעַת מַחֲלָה, אַךְ לֹא הָיוּ עוֹד כָּל מִפְעֲלֵי רְפוּאָה וּבְרִיאוּת מִשֶּׁלָּהֶם. אוּלָם גַּם הַיּוֹם הַזֶּה, נֹכַח כָּל רֶשֶׁת מוֹסְדוֹת הָרִפּוּי וְהַבְּרִיאוּת הַמְּפֹאָרִים שָׁל “הֲדַסָּה” וְשֶׁל קֻפַּת־חוֹלִים, לֹא תַּחֲוִיר דְּמוּת בֵּית־הַחוֹלִים הַקָּטָן שֶׁל ד“ר ה. י. בְּזִכְרוֹן־יַעֲקֹב, וְהוּא עוֹמֵד לְעֵינַי כְּגִנַּת חֵן נְטוּעָה בִּשְׂדֵה הָרְפוּאָה בָּאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם, בִּידֵי רוֹפֵא בְּעַמָּיו, רוֹפֵא מִן הַיִּשּׁוּב. אֵין בּוֹ כָּל הִדּוּר חִיצוֹנִי, כָּל גַּהַץ וּשְׂרָד, אַךְ יֵשׁ בּוֹ תְּכוּנוֹת אֲחֵרוֹת חֲשׁוּבוֹת מְאֹד. עָלָיו אֲנִי יָכוֹל לִקְרוֹא: “בְּלִי מִכְלוֹלִים וּפְאֵר, אַךְ הוּא חַם… וּפָתוּחַ לַגֵּר”. הָיוּ לְבֵית־הַחוֹלִים הַקָּטָן גַּם עוֹנוֹת שֶׁל סְגִירָה, מֵחֹסֶר אֶמְצָעִים, אַךְ גַּם בִּהְיוֹתוֹ סָגוּר נִפְתְּחוּ דַלְתוֹתָיו בִּפְנֵי יוֹלֶדֶת בָּאָה מִן הַגָּלִיל. וד”ר ה. י. מְשָׁרֵת בּוֹ (כֵּן, שֵׁרוּתוֹ בְּמוּבָנוֹ הָאֱנוֹשִׁי הַנַּעֲלֶה בְּיוֹתֵר) מִתּוֹךְ מַשֶּׁהוּ שֶׁל חֹם נֶפֶשׁ, הַמּוֹפִיעַ דַּוְקָא בִּבְדִיחָה קַלָּה וְהוּמוֹר נָאֶה. אֵין כָּמוֹהוּ יוֹדֵעַ לְהָפִיג אֶת הַרְגָּשַׁת הַבְּדִידוּת וְהַיַּתְמוּת, הַמִּתְלַוֵּית מֵאֵלֶיהָ לְמַחֲלָתוֹ שֶׁל אִישׁ הָעֲבוֹדָה בַּיָּמִים הָהֵם.

הַתֹּאַר “חָלוּץ” עוֹד טֶרֶם יִהְיֶה בָּאָרֶץ, אוּלָם קַדַּחַת הָיֹה הָיְתָה, גַּם בַּגָּלִיל וְגַם בַּשֹּׁמְרוֹן: שָׁתוּ מַיִם, בָּלְעוּ חִינִין. חַד מֵחַבְרַיָּא מֵשִׂיחַ אֶת דַּאֲגָתוֹ לד"ר ה. י. כִּי מִשְּׁתִיַת מַיִם רַע לוֹ.

– כַּמָּה אַתָּה נוֹהֵג לִשְׁתּוֹת? הֲרֵי גַּם אֲנִי שׁוֹתֶה מַיִם – מִתַּמֵּם ד"ר יָפֶה – שְׁתֵּי כּוֹסוֹת מַיִם דְבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ וְנִיחָא לִי!

– מְבִיאִים פַּח לַשָּׂדֶה, וְשׁוֹתִים וְחוֹזְרִים וְשׁוֹתִים עַד שֶׁהַפַּח מִתְרוֹקֵן…

וְאָמְנָם בִּגְזֵרוֹת עַל שְׁתִיָּה גַּסָּה וּבְדִקְדוּקֵי אֲכִילָה בִּלְבַד, בְּלִי כָּל תְּרוּפוֹת מְיֻחָדוֹת, הִצִּיל ד"ר יָפֶה מִמַּרְעִין בִּישִׁין רַבִּים מִן הַבָּאִים אֵלָיו.

כסלו תרצ"ה.