לְקִרְיַת־עֲבוֹדָה, בִּדְרוֹם תֵּל־אָבִיב, לְיִסוּדָהּ
לֹא אוּכַל שֶׁלֹּא לְצַיֵּן אֶת הַקֶּסֶם הַמְּיֻחָד אֲשֶׁר תְּשַׁוֶּה לַמָּקוֹם הַזֶּה שְׁכֵנוּתָהּ שֶׁל מִקְוֵה־יִשְׂרָאֵל – הַהַתְחָלָה הָחַקְלָאִית הַקְּדוּמָה בַּיִּשּׁוּב הָעִבְרִי הֶחָדָשׁ.
הַחוֹלוֹת הַלָּלוּ הַמִּשְׂתָּעֲרִים לְכָל צַד וּמַבְלִיטִים הַבְלָטָה יְתֵרָה אֶת הַנִּקְבָּצִים כָּאן – מְעוֹרְרִים זִכְרוֹן מַחֲזֶה אַחֵר. אָמְנָם לֹא הִשְׁתַּתַּפְתִּי בּוֹ, אֲבָל רַק מְעַטִּים מִכֶּם אֵינָם מַכִּירִים אוֹתוֹ: מִדְבַּר חוֹלוֹת בִּצְפוֹן יָפוֹ – וּקְבוּצַת יְהוּדִים שֶׁבָּאוּ לִנְעוֹץ קָנֶה. אָז נוֹסְדָה תֵּל־אָבִיב. זֶה הָיָה תִּקּוּן חָשׁוּב לְיָפוֹ. בְּשַׁבָּת הָחוֹלֶפֶת נִזְדַּמֵּן לִי לְבַקֵּר בְּחֵיפָה וּלְטַיֵּל קְצָת בֵּין הַשְּׁכוּנוֹת קִרְיַת־חַיִּים, קִרְיַת־מוֹצְקִין וְקִרְיַת־בְּיָאלִיק, וְרָאִיתִי מַה גָּדוֹל וְחָשׁוּב הַמַּעֲשֶׂה, אֲשֶׁר נַעֲשָׂה שָׁם עַל יְדֵי הַשִּׁכּוּן הַהִסְתַּדְּרוּתִי, הַהוֹלֵךְ בָּרֹאשׁ בְּעֵמֶק זְבוּלוּן.
וַאֲנִי מְבָרֵךְ, בְּשֵׁם הַוַּעַד הַפּוֹעֵל שֶׁל הַהִסְתַּדְּרוּת, עַל הַהַתְחָלָה הַגְּדוֹלָה בִּדְרוֹם תֵּל־אָבִיב!
כָּל הַתְחָלוֹת קָשׁוֹת. אֶפֶס, הַתְחָלָה זוֹ הָיְתָה יוֹצֵאת מִן הַכְּלָל לְקֹשִׁי. לֹא בְּנָקֵל עָלָה לְאַנְשֵׁי הַשִּׁכּוּן לְהַגִּיעַ עַד הֲלֹם. הַרְבֵּה מְאֹד עָמָל וְיִגִּיעָה וְצָרוֹת צְרוּרוֹת נִכְרְכוּ בַּמַּעֲשֶׂה הָרַב. וַעֲדַיִן זְקוּקִים הָאַחֲרָאִים לוֹ לְאֹרֶךְ רוּחַ וּלְכֹחוֹת גְּדוֹלִים.
עִם הַשִּׁכּוּן הַהִסְתַּדְּרוּתִי נִכְנַס לְחַיֵּי יוֹם יוֹם דִּבּוּר חָדָשׁ אֶחָד – יְסוֹדוֹת שִׁתּוּפִיִּים. בְּעֶצֶם הַגֵּאוּת נִתְחַדְּשָׁה הֲלָכָה זוֹ. הַהִסְתַּדְּרוּת נַעֲצָה חֶרֶב חַדָּה בְּלֵב הַטֵּרוּף שֶׁל הַגֵּאוּת – וְהַמַּעֲרָכָה כָּבְדָּה עָלֶיהָ. כִּי בִּמְקוֹם יְסוֹד לְדוֹרוֹת מְצוֹדֵד אֶת הַלֵּב הַ“סַּחַר וָמֶכֶר”. הֲרֵי לְעֵינֵינוּ נִמְכְּרוּ שְׁכוּנוֹת – אִם שֶׁל פְּקִידִים וְאִם שֶׁל פּוֹעֲלִים – וְזֵכֶר לֹא נִשְׁאַר לָהֶן. וְעַד הַיּוֹם אָנוּ עוֹמְדִים בְּמַעֲרָכָה צִבּוּרִית עַל הַצָּלַת תָּכְנָהּ שֶׁל שְׁכוּנַת בָּרוּכוֹב – רֵאשִׁית הַשִּׁכּוּן הַהִסְתַּדְּרוּתִי. בְּשֵׁם זְכֻיּוֹת אָדָם, כְּבַיָכוֹל, מְעַפְּרִים בְּעָפָר וּמְטִילִים שִׁמְצָה עַל שׁוֹמְרֵי יִסוֹדוֹתֶיהָ הַפּוֹעֲלִיִּים!
עַל כֵּן אוֹקִיר מְאֹד בִּרְכַּת מַר שְׁלֹמֹה הִלֵּל’ס: קִרְיָה נֶאֱמָנָה. קִרְיַת תִּפְאֶרֶת לְצִבּוּר פּוֹעֲלֵי תֵּל־אָבִיב.
מִי יִתֵּן וְנַעֲצֹר כֹּחַ כֻּלָּנוּ יַחַד לְבַצֵּעַ אֶת הַמִּפְעָל כַּאֲשֶׁר יָזַמְנוּ אוֹתוֹ.
אדר, תרצ"ו.