לד"ר אַרְתּוּר רוּפִּין
מֻמְחִיּוּת? הֲרֵי כָּל אֲשֶׁר בְּשֵׁם מֻמְחִיּוּת יְכֻנֶּה – מִלְבַד אוּלַי יָחִיד שֶׁבִּיחִידִים פֹּה אוֹ שָׁם – לֻגְלַג… לֹא דִלְּגָה הַכְּפִירָה עַל שׁוּם דַּרְגָּה: הוֹדוּ בַּמוֹשָׁב, לֹא הוֹדוּ בִּקְבוּצָה; הוֹדוּ בִּקְבוּצָה, לֹא הוֹדוּ בְּקִבּוּץ; הוֹדוּ בָּעֲמָקִים, לֹא הוֹדוּ בֶּהָרִים; הוֹדוּ בַּעֲשִׁירוּת – בְּ“צִיּוּד מָלֵא”, לֹא הוֹדוּ בָּעֲנִיּוּת – בְּמַתַּן תַּקְצִיב לְשִׁעוּרִים… הַוִּדּוּיִים הַשְּׁלֵמִים עַל חֵטְא שֶׁחָטְאוּ בִּכְפִירָה וּבִגְזֵרוֹת שֶׁאֵינָן שָׁווֹת, וִדּוּיִים בְּפֶה מָלֵא – מָתַי בָּאוּ? כַּאֲשֶׁר “מָלְאוּ הַגְּרָנוֹת בָּר וְהֵשִׁיקוּ הַיְּקָבִים תִּירוֹשׁ”. לֹא פֶּלַח־רֶכֶב אֶחָד הִשְׁלִיכָה אִשָּׁה מֵעַל הַחוֹמָה עַל הַמֻּמְחִים – רִבְבוֹת בֵּיצִים הֵטִילוּ הַתַּרְנְגוֹלוֹת הַנָּאוֹת לְתֻמָּן בְּלוּלֵיהֶן וְרִבְבוֹת דְּלָיֵי־חָלָב מִלְּאוּ הַפָּרוֹת הַמְשֻׁבָּחוֹת, עַד אֲשֶׁר הֻכּוּ הַמֻּמְחִים. שְׂדֵי־תְּנוּבוֹת זָעֲקוּ בְּרָכָה וַעֲצֵי־גַן יַעֲנוּם. מִן הַנִּמְנָע הָיָה לְהַכְחִיש עוֹד אֶת הַחַי וְהַצּוֹמֵחַ, הַפּוֹרְצִים בְּמִין שִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה, וְאַף אֶת הַדּוֹמֵם – אֶת הַמַּאֲזָן! וַאֲפִילוּ כְּנֶגֶד יוֹצְרֵי קִרְיַת־עֲנָבִים, עֲקִיבָא אֶטִינְגֶר וּקְבוּצָתוֹ, אֲשֶׁר “אֱלֹהֵי הָרִים אֱלֹהֵיהֶם”, קָשֶׁה הָיָה לַעֲמֹד!
מִדִּמְדּוּמֵי הַיְצִירָה הַיִּשּׁוּבִית הַחַקְלָאִית שֶׁל הַפּוֹעֵל הָעִבְרִי – עַד צָהֳרֶיהָ, לְמִן הַצְּעָדִים הַחֲרֵדִים הָרִאשׁוֹנִים עַד הַנִּצָּחוֹן הַמָּלֵא – עַל כָּל הַחִבּוּטִים אֲשֶׁר בָּאֶמְצַע. מִלְתָא זוּטַרְתָּא! מְהֵיכָן בָּאָה לָאָדָם מִיִּשְׂרָאֵל גְּבוּרָה זוֹ שֶׁבֶּאֱמוּנַת אֹמֶן, כּיִ בַּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל יוּכְלוּ לִהְיוֹת הַהֵפֶךְ הַגָּמוּר מִכְּפִי שֶׁהֵם צְרִיכִים לִהְיוֹת עַל פִּי כָּל הַדִּינִים שֶׁבָּעוֹלָם? מְהֵיכָן הַהִתְלַכְּדוּת עִם אֵלֶּה אֲשֶׁר “נָטוּ קַוָּם לַקֵּץ” וְהַתֹּקֶף לְלַוּוֹתָם בְּדֶרֶךְ לֹא עָבַר בָּהּ אִישׁ? מְהֵיכָן הַטָּהֳרָה הַחֶבְרָתִית הָעֲמֻקָּה, אֲשֶׁר בָּאָה לִידֵי בִּטּוּי בְּיַחֲסוֹ הַנֶּאֱמָן שֶׁל מְחוֹלֵל הַחַקְלָאוּת הַצִּיּוֹנִית לְצָרְכֵי הַפַלָּח הָעַרְבִי? אֵינֶנִּי מַכִּיר אֶת יַחַס־אָבוֹתָיו. אַךְ בְּלִי מוֹרֶשֶׁת אָבוֹת, בְּלִי יְנִיקָה מִשֹּׁרֶשׁ יִשְׂרָאֵלִי עַתִּיק – קָשֶׁה לְהַסְבִּיר עִנְיָן זֶה.
נָקְפוּ יְמֵי דוֹר. “הַנִּסְיוֹנוֹת הַמְטֹרָפִים שֶׁל בִּזְבּוּז” – הָפְכוּ לִמְשׂוֹשׂ הַדּוֹר וּלְאֶבֶן פִּנָּה בְּבִנְיַן הָאָרֶץ. הַיּוֹם יַעֲנִיקוּ לוֹ גַם מִתְנַגְדָיו תֹּאַר “מֻמְחֶה”. מַה צֹרֶךְ? יֵשׁ שָׂכָר אַחֵר לִפְעֻלָּתוֹ – מִידֵי שַׂר הָאֻמָּה בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ.
אדר תרצ"ו.