בִּמְסִבַּת יוֹבֵל לְמַר אֵלִיָּהוּ בֶּרְלִין, בִּמְלֹאת לוֹ שִׁבְעִים שָׁנָה

לְמִן הַיְשִיבָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל הַוַּעַד הַזְּמַנִּי בְּתֵל־אָבִיב וְעַד הַיְשִׁיבָה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁל הַוַּעַד הַלְאֻמִּי בְּעֶרֶב זֶה בִּירוּשָׁלַיִם – רוֹאֶה אֲנִי אֶת אֵלִיָּהוּ בֶּרְלִין בְּתַפְקִידוֹ כְּאִישׁ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. בַּדּוֹר הַזֶּה – הַתַּפְקִיד קָשֶׁה הוּא! כַּאֲשֶר תַּגִּיעַ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אֶל הַכֹּחַ וְהַכָּבוֹד הַצְּפוּנִים לָהּ בֶּעָתִיד – וַאֲנִי מַאֲמִין כִּי הִיא תַּגִּיעַ אֲלֵיהֶם – רַבִּים יִהְיוּ הַנּוֹשְׂאִים בְּעֻלָּהּ, וְאֲפִילוּ הָרָצִים אַחֲרֵי מֶרְכַּבְתָּהּ. אַךְ הַיּוֹם הַזֶּה, כְּשֶׁעֲדַיִן אָנוּ רוֹקְמִים אֶת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל יֵשׁ מֵאַיִן וּמִצְּדָדִים שׁוֹנִים פּוֹרְמִים בְּזָדוֹן אֶת הַמַּסֶּכֶת הַנִּרְקֶמֶת בְּעָמָל רַב – תַּפְקִיד הוּא שֶׁאֵין הַכָּרַת טוֹבָה בְּצִדּוֹ, תַּפְקִיד לְלֹא גְמוּל. וְעַל כֵּן אֲנִי מוֹסֵר בְּרָצוֹן בִּרְכַּת כָּבוֹד וְחִבָּה לְמַר א. ב. בְּשֵׁם צִבּוּר הָעוֹבְדִים בָּאָרֶץ.

אדר תרצ"ו