בפתיחת תערוכת העתיקות

הנני להגיש ברכה, בשם ממשלת ישראל, למחלקת העתיקות הישראלית, להצגת ביכורי פעולותיה ברבים. על שבעים הלשון של ההיסטוריה האנושית הוסיף המדע הארכיאולוגי את שפת החרסים. חוקרים־חופרים רבים השקיעו כוחם בפענוּח הלשון הזו – וטובתם מרובה על האנושות וכפולה ומכופלת על ישראל, אשר יונקות שרשיו שלוחות אל כל קרקע בראשית. באולם הצנוע הזה ערוכים שברי כלים וכלים, המספרים על חלל היסטוריה של 6000 שנה, מבטרם היות החרס לחומר־יצירה לאדם ורק הצור לבדו שימשהו. אכן, גילוי החרס לעצמו היה גילוי כביר: לעושים בו קראו עוד בימי הנביאים: יוצרים. ולבית העשיה – בית היוצר. תלמודו של המדע הארכיאולוגי הוא, אליבא דאמת, מן הדברים שאין להם שיעור: הפוך בה והפוך בה. הנה זו החפירה, הנעשית עכשיו בתל אחד מעבר לירקון – כמה חי ומאַלף הוא הסיפור העיקרי שהיא מספרת לנו על הירקון, שהיה משמש חוף מבטחים, מקום פריקה וטעינה לספינות, העוסקות ביצוא וביבוא – ואפילו ביבוא ממרחק רב. כי כה מעיד החרס, אשר נמצא בעפר התל: “זהב אופיר – לבית חורון”. עוד צעירה מדינת ישראל, המקוממת את עצמה על תלה, ועוד רכים מוסדותיה. ולחופרי ההיסטוריה הישראלית אגיד: ידעתי כי האמצעים שברשותכם מועטים. ובכל זאת: חפרו, חפרו והתחפרו – וסוף הנצחון לבוא.

אב תש"ט.