במועצת עירית פתח־תקוה

מתנתנו הקטנה היא הבעת כבוד ויקר לאם המושבות – ליובל ה־70. ישנה סברה בלשנית, כי השמות “בּוּל” ו“יבוּל” חד הם. בול פתח־תקוה מציג בשוליו את יבול ההדר ואת הבאר הראשונה במרכזו, אשר מימיה מציצים אלינו ממעמקים בהצצת שובבות עליזה – כדברי שמואל יבנאלי, שביקר אתי יחד בבאר הראשונה שנחפרה בשנת תרל"ט. צנוע הוא הבול, ואולי לא יגיד הרבה לאוהבי רעש. אולם אלה שיסדו את פתח־תקוה האמינו שלא ברעש יסוד הגבורה, כי אם בשקידה ובהקרבה. אמנם הבול מופיע באיחור של כמה חדשים, אולם לא רבים יודעים שהבעת דבר רוחני בכלי זעיר אינו דבר קל. נפוצה בציבור הדעה שבול יוצרים מבוקר עד ערב וטענו נגד זה שלא הופיע בול הרכבת. לאמיתו של דבר, מצריכה הוצאה של בול עבודה משותפת של ציירים ואמנים. ביאליק היה אומר, שאפילו יצירת יתוש זקוקה לרחמי שמים. בבחירות לכנסת, כשהייתי עולה על הדוכן לנאום היו דברי מתגלגלים תמיד על פתח־תקוה. מנין יהודים העפיל וכבש שממה ללא קונגרסים, תנועה, קרנות, וגם ללא אהדה יתירה של היהודים בגולה. אולם הם דפקו על שער התקוה הנעול על ידי ההיסטוריה ופתחוהו. ולואי ורוחם זו תשרה בתוכנו.

אב תש"ט.