התחבורה הדגולה בדגל ישראל היא המשך המדינה ויש בה משום תוספת משקל למדינה בחוץ ותוספת בטחון למדינה בפנים. דברים אלה חלים במיוחד על שירותי האויר ושירותי הים. תוספת משקל כיצד? המדינות הנוטות קו אוירי לישראל – ולישראל נטויים קוים אויריים מכל קצות העולם – חייבות להרשות גם לאוירוני דגלנו לבוא אליהן ולחנוֹת בתוכן. אליבא דאמת, אין כל מניעה כי היחסים האויריים בינינו לבין המדינות השולחות אלינו את מטוסיהן, בלי להוציא מן הכלל אף את המדינות הגדולות ביותר, יאוזנו על בסיס של 50–50, אם רק יהיו לרשותנו הכלים הדרושים. תוספת בטחון כיצד?

החשיבות הבטחונית היא לאו דוקא במציאות כלי־טיס טובים ברשותנו, כי אם במציאותם בתנועה. שכן אין העמידה יפה לכלים שתפקידם לנוע. ולפיכך כל התרשלות מצדנו מלכבוש לנו את כל הנתון לפנינו בשדה זה, היא לא רק פשיעה במשקנו ובמשקלנו המדיני, כי אם גם בבטחוננו. באניות המצב החוקי שונה: כל אניה מותר לה לבוא לכל נמל, בלי נטילת רשות מוקדמת. אך למהותו של הענין – היינו הך. אם יסדנו קו ימי לאמריקה, הרי יכולים אנו להגיע, אם בהסכם תחילה ואם למעשה, לאיזון יפה של מידת המשלוח בכלים שלנו כנגד המשלוח בכלים של הארץ המוכרת. ומציאות כלים שלנו בים הרי היא הערובה הטובה ביותר לאי־הסגר – וככל אשר ירבו כלי הצי המסחרי שלנו כן ירבה בטחוננו. ויש משהו המיחד את מדינת ישראל, לעומת מדינות אחרות, לגבי קיומו של צי נוסעים. אי עם, אשר תשע עשיריות ממנו הן מחוץ למדינה ועם זה רצונן לפקוד את המדינה חי וער ועשוי לשלוח גלי־תמיד הלוך ושוב. מהתם להכא ומהכא להתם?

מי שיודע טעמם של חבלי יצירה יודע מה ערך ההתקדמות, אשר זכינו לה בשטח הימי, בשנה זו וחצי לקיום המדינה. אך אין זו אלא התחלה. ובשטח האוירי הרי אנחנו עומדים עוד רק בפתיחה להתחלה. ואם גם מרובות ומעיקות הדאגות העמוסות על המדינה הצעירה, אל נא תהא האחרונה ביניהן דוקא הקמת התחבורה הדגולה. כל המושקע כאן, בלוית מאמץ חלוצי, יתן פריוֹ למכביר.

אלול תש"ט.