אדוני היושב־ראש, כבוד חברי הועד!
בבואי לסכם את העדוּת אשר נמסרה כאן בשם הישוב, הייתי רוצה לציין, קודם כל, כי בשוֹרת בואה של ועדת האומות המאוחדות אלינו – אם כי עייפנו מאד לחקירות – נתקבלה בישוב מתוך תקוה ואמונה. עברו שנתים ומעלה מגמר המלחמה העולמית בהיטלר, ואנחנו ראינו ביחס לעם היהודי רק נדרים מוּפרים והבטחות לא מקוּימות. ואמרנו: סוף סוף הגיעה השאלה לשולחן הגבוה של האומות המאוחדות – ובא יום חיתוך הדין האינטרנציוֹנלי. ומשאלתנו היתה, כי אתם לא תסתפקו בקריאה ובשמיעה בלבד, ותעברו במקומות ותראו במו עיניכם את הישובים ואת האנשים. אתם טרחתם ללכת גם לדרום, גם לצפון, לא נרתעתם מנסיעות מעייפות, בימים החמים של הקיץ שלנו – ואנו מחזיקים לכם טובה על כך. מראה עיניכם, כפי שאנו מאמינים, הוא העד היותר טוב למפעלנו. הן נוכחתם מה גדול הוא רצון החיים ומה עז כוח היצירה של נושאי התקומה שלנו. לא כוחות הרס הם אלה, כי אם כוחות יצירה, אשר לא נרתעו ואינם נרתעים משום סוג של שממה: לא מחוֹלוֹת ולא מבּיצוֹת, לא מסלעים ולא ממדבר. בעמל חלוצי רב נהפכים כל אלה לאדמה פליחה, מפרנסת אוכלוסין, ובעצם אין לנו תפילה אלא אחת: כי אתם, שליחי האומות המאוחדות, תבינו למאמץ הכביר של יצירה, היונק מתקות דורות המתגשמת. האחריות המוטלת עליכם ועל שולחיכם היא הגדולה ביותר. דוקא באשר מבחינה אינטרנציוֹנלית לא קשה למצוא את הפתרון הצודק לשאלת ארץ־ישראל.
הקשרים ההיסטוריים של עם ישראל למולדתו אינם זכרונות עבר חנוטים; הם קשרים של עם חי, אשר לא פסק מלהאמין אמונה שלמה בגאולתו ובתקומתו על אדמתו. יסוֹד העבר ויסוֹד העתיד צמודים בקשרים הללו ודבוקים, ואין להפריד ביניהם. בין שני החופים – העבר והעתיד – דופקים גלי עליה של יהודים למולדתם מן הגלויות השונות בתקופות השונות, מבלי להתחשב בסכנות הדרכים ובאימת המשטרים בארץ. העולם הכיר בקשרים המיוחדים האלה, וחבר הלאומים נתן לאלה את אישוּרוֹ המפורש – ועליהם נוסד המנדט הארץ־ישראלי.
הישוב העברי החדש הנהו ישוב מחושל, מחונך לעצמאות ולעמידה על נפשו מראשית היותו. הוא עבר, מימי שלטון התורכים בארץ. מבחנים קשים. לא תמיד יכלו ולא תמיד רצו האחראים לשלטון בארץ – להגן עליו בתוקף יד. אך הוא שלח שורש, הקים חקלאות, יצר חרושת, החיה לשון, העמיד מכוני־מדע והנהו מציג כיום חברה כלכלית־תרבותית עצמאית, המסוגלת לבצע את אשר הוטל עליה מטעם ההיסטוריה ומטעם העמים: לכנס את פזורי ישראל לביתם. אם אח אינו מכניס לביתו את אחיו הנידח או הנרדף, הרי שהאח איננו אח, או שהבית אינו בית. הבית שלנו, הבית הלאומי, נעול עלינו מבחוץ, ואנו מטיחים ראשינו זה שנתים אל המנעוּלים הכבדים, אשר ציים ואוירדנים שומרים עליהם.
זכותכם היא, שליחי האומות, לפתוח שערים אלה לאַלתר. אל נא יוצק עוד רעל לנשמות נידחינו ולנשמותינו. ונידחינו אלה שבמערב אינם היחידים.
הסדן ליצירתנו, יודעים אנו, היא השממה. בכוחנו להחיותה ולגרש את העזובה מכל פינות הארץ. אנו מודים להשגחה על כך, שאין עבודתנו נוטלת מאחרים, כי אם רק נותנת להם. היא מעלה אותנו ומעלה את שכנינו. היא מעלה את הארץ כולה ומשפיעה גם על הארצות השכנות. אין הערבים שכנינו יכולים לדרוש, כי גם בתנאים אלה לא נשוב לארצנו ולא נקים בה את חיינו. אתם, שליחי האומות, יודעים כי חמש מדינות ערביות יושבות כבר לשולחן האומות המאוחדות, אחת נמצאת לרצונה בחוץ. ועוד אחת – אשר שטחה כלול בתחומי המנדט – מבקשת להתקבל. השטח הקרקעי אשר ברשות המדינות הערביות, הוא עצום והישוב – דליל. האומנם יש דין אינטרנציונלי כי גם “כבשת הרש”, היחידה תינתן לעשיר?
לא אחת הודיעו הישוב והתנועה הציונית בדברים מפורשים, כי המדינה העצמאית היהודית תהיה בנויה מיסוֹדה על הבטחת זכויות מלאות, אזרחיות, תרבותיות ודתיות, לערבים – גם כיחידים, גם כציבור. הערובה לכך היא משולשת: מציאות עמים מסביב לנו ורצוננו לחיות בשלום אתם, מציאות פזורי העם העברי בכל ארצות עולם. וזיקתה של המדינה העברית. מתחילת יצירתה, לאומות המאוחדות. אך אין להפוך את הטענה הזאת ולהציע ליהודים כי במקום עצמאות מדינית במולדתם – היחידה להם בעולם – יקבלו הם זכויות מיעוט ולערבים תתוסף עוד מדינה אחת על השבע שיש להן.
ולבסוף, אַרשה לי לציין שלושה דברים, הנראים לנו עיקר:
א. לא דחיה. אל יוצק עוד רעל של אכזבה לנשמות פליטינו ולנשמותינו אנו. המידה האכזרית ביותר במצב זה היא – דחיה.
ב. לא פתרון שאינו פתרון. מה יועיל סידור קוֹנסטיטוֹציוֹני כל־שהוא, אשר בו נהיה תלויים בדעתם של אלה הכופרים בעיקר־העיקרים: בזכותנו לשוב לארצנו ולבנותה כמולדתנו?
ג. לא אפּוטרופסות. הגענו לנקודה, אשר בה גם ביצוע מפעלינו, גם התקנת יחסי ידידות בינינו לבין הערבים – תלויים בעצמאותנו. בקום מדינת היהודים – תקום עזרת־גומלין בינה לבין שכנותיה.
תנו לפטיש ההיסטורי של עם ישראל סדן־יצירה עצמאי – ואחת הבעיות האינטרנציוֹנליוֹת החמורות תמצא את פתרונה הצודק והמבורך!
תמוז תש"ז.