בקונגרס הציוני הי"ד, וינה

לא נכון הדבר, כי השמאל מתנגד לעליה הרביעית. השאלה אם לעזור לה או לאו – אינה עומדת כלל. השאלה היחידה היא: מה לעשות ואיך לעזור? לכשיסודר פעם מפקד הישוב החדש יתגלה כי הוא מורכב משמונים למאת אנשים עובדים, חמישה למאה ספסרים וחמישה־עשר למאה בעלי רכוש. לחמישה־עשר אחוזים אלה לא יביא הבנק לתעשיה תועלת מרובה. אין הם זקוקים כלל לעזרת הבנק. את חמשת אחוזי הספסרים אנו עוינים כולנו. ושמונים אחוזי העובדים מענינים אותנו לא פחות מאשר את האחרים. כאן הוצגה לפנינו השאלה: אם הפועל העברי נכון לוַתר על רוב יהודי בארץ? גם אנו פונים לשואל הזה בשאלה: הרוצה הנך להשיג רוב יהודי על ידי ויתור על עבודה עברית? השואל חָלק לנו מחמאות באמרו כי הפועל העברי מוכשר להוציא מתחת ידו יותר עבודה מאשר הפועל הערבי – ואילו הוא גופו מעסיק בנטיעותיו דוקא פועלים ערבים. כאן הוצג חשבון, לפיו עלה הפועל היהודי בשני מיליון פונט יותר מאשר הבלתי־יהודי. מספרים אלה הובאו להגיד כי עבודה עברית היא מן הנמנעות. לעומת זאת קיים בארץ קבלן אחד – המשרד לעבודות ציבוריות ובנין – אשר אמנם הפסיד 60,000 פונט, אולם כבר הוציא לפועל עבודות בסכום של מיליון אחד פוּנט, בכלל זה רבע מיליון פונט עבודות הממשלה – והכל בידי חלוצים, פועלים בלתי מנוסים (קריאות: אבל אנו משלמים את הגרעונות!). שכר־לימוד צריך לשלם! – אין ה“נאֶפּ” הציוני יכול לשאת את הד"ר אַרתור רוּפין מפני “הנשמה היתירה” שבו. והרי הוא אשר עשה לבנין הכלכלי של הארץ ולפיתוחה – גם בעזרת העובד וגם בעזרת היזמה הפרטית – מה שעשה חיים וייצמן לפוליטיקה הציונית.

אב תרפ"ה.