הלורד קרופט כתב אל לורד סטרבולגי, כי אשה מעצורי מאוריציוס הורשתה להכנס לארץ, ללא התנגדות מצד השלטון המקומי, כיון שבעלה, חפּר בצבא הבריטי בשבי, הנהו משבויי המלחמה המוחלפים וחוזר לארץ. (“דבר” גל. 5642).

האזינו שמים והקשיבי ארץ לחסדים הנעשים לעם הזה.

אתה, אחי, כאן ובגולה, – אם משום גודל השואה – אינך משיג עדיין: מה מתרחש כאן! אולי מקרה בודד יוכל לתנות את כל אימת בדידותנו. אז יתאושש השאנן ויודבק באי־שקט יוקד למעשים, ובעל הנפש, – יחשל וימתח את כל כוח רצונו לשם קפיצה נחשונית להצלה, לשידוד מערכות בחיי העם הזה.

מאות אלפים הנם בצבאות בעלות הברית. מיליונים עסוקים במאמץ המלחמה. עם שלם, עד תינוק בעריסה, הנהו בכל נפשו ומאודו לצד אחד.

רק לאחר שהחפּר לאנג עבר את כל זוועות הקרב, את האימה ליפול בשבי בלוע המפלצת, וחזר – ניתנה הרשות לאשתו לעזוב את האי מאוריציוס ולהכנס לארץ.

לורד ללורד הגיד, והשלטון כאן לא התנגד.

[…]נגד, איפוא. אחי. חשל את לבך פלדה, כי צריך כוח רב לעמוד בפני התרגשותן של הפורענויות וגם…

בפני שפעת־חסדי־לאומים.

[תש"ד]