ג. קרסל מספר מלבטיה של עלית־נוער אחת במלאת 40 שנה להעלאת יתומי קישינוב. ואגב, מספר על תוצאות הפרעות שהיו בעיר זו. (“דבר” גל. 5660).

יש הכרח נוקב לעסוק קצת בסטטיסטיקה מזעזעת ומחרידה. תוצאות הפרעות בעיר קישינוב היו: הרוגים – 50. פצועים קשה – 123.

אתה זועף: מה רוצה האיש? במה הוא מתעסק? למה בא לעכור את הרוחות?

כל עוד ישראליים נאלצים, תחת הצלפת המגלב ובאיום התת־מקלע, לשרוף גופות מורעלים וחנוקים של אחים קדושים, אל […] […] בקצת מספרים והשוואות מבעיתים. אדרבא אולי יוציאך הדבר מהשממון שבשאננותך ויפיח אי־שקט ורצון יוסַד למעשים פודים.

על כן נמשיך לאמור: אם להשוות את קציר הפרעות בעיר קישינוב לשואה של ימינו, אין הפה יודע כל לשון של אסוציאציה והשוואה. והנה לשמע קישינוב הזדעזעו המוני עמנו באשר הם שם ובחמתו־מחאתו ציין העם את המאורע בשם: הרעש.

ועתה – בית ישראל חרב. אם קראו לפרעות קישינוב רעש, הרי שואת ימינו הנה קץ עולמנו. וברחוב היהודי? פה ובגולה החפשית? עסקים כרגיל.

(תש"ד)