לרגל צרת־ישראל קבעה הרבנות הראשית את יום החמישי ליום תענית ותפילה לכל ישראל. (“דבר” גל. 5678).

כבוד מעלתכם, הרבנים הראשיים, אנוכי הקטן נאלץ לדבר לפני גדולים, כי צרת־ישראל מדובבת אותי.

כבוד הרב הראשי ביחד עם מר מ. עליאש שבו זה עתה מקיר המחיצה שבינינו ובין גיא־התוֹפת, – מתורכיה; והם אומרים, כי השבר שהשברנו גדול הוא ממה שדימינו. אבל עוד יש את מי להציל.

למה לא תכריזו, איפוא, כי ביום התענית ואמירת־תהלים, עת אדם בישראל מזדכך ולבו פתוח לתשובה, יתפרק כל אחד מתכשיטיו, ויריק את כיסיו, ויביאם כופר לפדיון אחים מטבח?

כבוד כתר תורתכם! לא השגחתם, כי בכדי לבלום את רוע הגזרה ולהגיד למשחית: הרף! – דרוש, נוסף לתענית ולתפלה, בעיקר – תשובה וצדקה.

[תש"ד]