רומניה חייבה את היהודים באיזור מולדאויה לשאת את הטלאי הצהוב. (“דבר” גל. 5722).

עוד אחים הודבקו בתו המסמן את היותם מושפלים, מופקרים, וכי דמם הותר לכול.

האם מאורעות כגון אלה עודם משפיעים עלינו? אם כן – מה ביטויה של ההשפעה הזאת בתחושה לשותפות הגורל?

לא אחת הודיעו מארצות הכיבוש, כי לא־יהודים נשאו את הטלאי הצהוב לאות אהדה לשכניהם היהודים. עם כניסתה של שנת האבל, למה לא נשא אנחנו כאן את הטלאי הצהוב, טלאי ממש, שיזכירנו יום־יום, שעה־שעה, ערב בוקר וצהרים, כי שריד אנו לעם שוקע ביוון המצולה של משטמת־אין־קץ? אולי, נראה אותו ונדע איך לחיות.

[תש"ד]