לוגו
שומר אמונים, הקדמה ל"קשב" / יצחק מטיסיס
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

שומר אמונים

יומנו של שומר־אמונים – כך ראוי לקרוא דברי ההגות וההגבה הבצרים והנהירים של י. מטיסיס, המתפרסמים בעתונות ואשר מבחרם מכונס בזה מדורים מדורים. אלה דברים הבאים כהערות־אגב בשולי ־ענינים, ובאמת הם מכוונים לגופי־חיים ולמרכזם.

שומר־אמונים למורשתו – דבריו מרתתה בהם תמיד נימת־סתר של אדמת־גידולו, גולת־פודוליה, מכורת־החסידות. היא החסידות שאינה בעיניו מזכרת חיים שהיו ונבלו, אלא ממשות חיים קיימת ופורחת, וזיוה החי והמחיה פרוש עד עתה. על־כן יאמר: אור שבעת הימים לבעל־שם־טוב, על־כן יאמר על פלוני: ניצוץ של ר' לייב שרה’ס, ועל אלמוני: ניצוץ של ר' משה לייה מסאסוב, וכיוצא באלה. לאמור, נשמות גדולות אלו מהלכות עתה ובינינו והוא רואה התגלמותם עין בעין.

שומר־אמונים לחלומו – בקדמת־ילדותו קסמה לו שירת הרומנטיקה העברית, שירת הזמיר, והוא נאמן לה כל ימיו. כשם שצליל־השוא שלה עקרו מעיירת־הורתו וטלטלו לכרכי־הים. כך צליל האמת שבה עקרו מעיירת־הורתו וטלטלו והביאו לארצנו. וכל תמורות וחילופים לא גרעו מאמונתו ונאמנותו לחלומו, שהוא לו הממשות האחת – ברית ישראל וארצו כברית אדם ואדמתו. שעל־כן לא ייגע מקרוא למקורות החיות, למקורה.

שומר־אמונים לאמתו – בימי עלומיו ננער להיות חייל לעמו ולא פשט עוד את מדיו. גופו חולה ונכאב, אך נפשו דרוכה וקשובה לגורל העם והאדם. ליעוד הדור. ורטטי הקשב – הם־הם הנשמעים לנו מתוך הדפים האלה.

יומנו של איש־אמונים. ביתר דיוק: אורי־מצפונו של איש־אמונים. יבואו עתה כאלומת־אור אחת ויאירו.

דב סדן