חבר ישׂראל בּן-יהוּדה, רק לקוֹמץ קטן זה הוּתר ללַווֹתך. אך לא רק אנחנוּ, כּי אם גם העיר, הישוּב וּמיליוֹני יהוּדים פּזוּרים בּעוֹלם, יוֹדעים כּי למענם נפלת. דרך חייך היתה קצרה וישרה: “המכּבּי”, “החלוּץ”, עליה לארץ, הסתדרוּת העוֹבדים, מפלגת פּוֹעלי ארץ-ישׂראל, ועמידה בּשוּרת-המגן.

על מה נפלת? לא יצאת להתקיף, יצאת להגן. ולא כּדוּר מתנפּלים פּגע בּך, כּי אם כּדוּר של מי שבּא לשמוֹר על חיינוּ וּרכוּשנוּ ואוֹסר עלינוּ להגן על עצמנוּ מפּני המרצחים והמַציתים.

אין תנחוּמים לא רק להוֹריך השכּוּלים, כּי אם גם לנוּ. מעוֹדנוּ למדנוּ להכּיר את ערכּה של “נפש אחת מישׂראל”. וּבמלאכת הבּנין שלנוּ למדנוּ להוֹקיר בּיוֹתר כּל נפש בּוֹנה. ואנוּ יוֹדעים כּי נפלת על לא חטא ועל לא פּשע, אלא רק משוּם שאחרים אינם יוֹדעים לעשׂוֹת את המוּטל עליהם.

איננוּ רוֹצים לעוֹרר רגשי התמרמרוּת. אך העם הזה עוֹמד זה חמישים יוֹם בּמצוֹר – אם סוֹתמים את פּיו ואוֹסרים עליו גם לספּר על מוֹת בּניו וגם ללַווֹתם בּציבּוּר – האם לא יתמרמר? אנוּ יוֹדעים כּי לא כּל כּדוּר הוּא כּדוּר-זדוֹן, יש גם כּדוּר תוֹעה, ואנוּ יוֹדעים להעריך את אלה, לא מבּני עמנוּ, שנפלוּ בּשמרם על שלוֹם הארץ. אך למראה קבר זה איך נוּכל ולא נדרוֹש את הזכוּת להגן על עצמנוּ. איננוּ קוֹראים לנקם, פּעוּטה היא כּל נקמה לעוּמת העוול שנעשׂה לנוּ, בזוּיה כּל נקמה הפּוֹגעת בּאדם נקי, אך אנוּ רוֹצים להדוֹף את המתקיפים אוֹתנוּ, כּאשר הדפוּ בּליל שלשוֹם חברינוּ בּבאר-טוֹביה את מתקיפיהם בּלי לחכּוֹת עד שיבוֹאוּ להגן עליהם.

וגם בּשעה זוֹ לא נחטא לגוֹרלנוּ. כּל קרבּן שלנוּ יקר מיקר, אך נזכּוֹר כּי קרבּנוֹתינוּ שנפלוּ בּחמישים יוֹם אלה וּבחמישים וחמש שנוֹת שיבת-ציוֹן, מה הם מבּחינה מספּרית לעוּמת הקרבּנוֹת שאנוּ מקריבים על שׂדוֹת-קטל זרים, בּפקוּדת זרים, למען שלטוֹן זרים. איננוּ מַשלימים עם סדר-עוֹלם הקיים על קרבּנוֹת, אך אם נגזר עלינוּ שלא נקנה את ארץ-ישׂראל בּלי קרבּנוֹת ולא נרכּוֹש את גאוּלתנוּ בּלי קרבּנוֹת – הרינוּ מוּכנים לכך.

יתגדל ויתקדש שם ישׂראל, המעוּנה בּעמים, יתגדל ויתקדש שם בּניו, הנוֹשׂאים את גוֹרלוֹ בּלב נאמן וּביד נאמנה.