אִלּוּ אֲנַחְנוּ רַק פְּרָחִים שֶׁבַּגָּן

נוֹתְנֵי רֵיחַ וְצֶבַע וְשֵׂכֶל־קַוִּים

וְהֵם רַק עַיִן רוֹאָה וּנְחִירַיִם —

עַד מָה שְׁלֵמָה הָיְתָה אַהֲבָתֵנוּ:

כְּאַהֲבַת הַצֶּלֶם וְהָרְאִי

וְאַהֲבַת הַצְּבִי וַאֲפִיקֵי הַמַּיִם.

      הוֹ אַב מָרוֹם יוֹדֵעַ סְיָג וָדִין:

      חָנֵנּוּ אֶת בִּרְכַּת הַנֶּהֱנִין.

אַךְ הִנְנוּ גַם רוֹקְמֵי הַפְּרָחִים שֶׁבַּגָּן

וּבוֹרְאֵי הַבְּשָׂמִים

וְתוֹכְנֵי מְשׂוֹשׂ־הַצִּבְעוֹנִין,

שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שָׁלָל וְאֵין בּוֹ שְׁרִירוּת,

וְתִפְאָרָה יֵשׁ בּוֹ אַךְ אֵין בּוֹ חֹנֶף־עַיִן —

עַל־כֵּן תְּזָרֶה עֵינָם אֶת צֹהַב הַקִּנְאָה:

כְּעֵין הַגָּמָל מוּל דַּבֶּשֶׁת הָרִים

וּכְעֵין הַשְּׁלוּלִית מוּל הָאֶשֶׁד.

      הָהּ אַב מָרוֹם יוֹדֵעַ סְיָג וָדִין:

      שָׁמְרֵנוּ מִקִּנְאַת הַנֶּהֱנִין.