לוגו
אַרְנָב וּשְׁמוֹ אוֹרְחִים
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

(עֻבַּד וְסֻפַּר מֵחָדָשׁ)

בְּלֵב הַיַּעַר הַגָּדוֹל חָיוּ לָהֶן הַחַיּוֹת וְלֹא יָדְעוּ אֶת הָאָדָם. יוֹם אֶחָד הִרְחִיק הַקּוֹף בְּמוֹרַד הַנַּחַל וְהִגִּיעַ עַד לִכְפָר קָטָן. שָׁם רָאָה לָרִאשׁוֹנָה בְּנֵי אָדָם. מֵרֹאשׁ הָעֵצִים הִסְתַּכֵּל וְרָאָה אֶת הַסֻּכּוֹת הָעֲגֻלּוֹת שֶׁבָּהֶן הֵם גָּרִים וְאֶת הַסִּירוֹת הַצָּרוֹת וְהַמָּאֳרָכוֹת שֶׁבָּהֶן הֵם שָׁטִים. הִתְקָרֵב חֶרֶשׁ וְהִתְבּוֹנֵן בְּהִתְפָּעֲלוּת בַּעֲבוֹדָתָם. כְּשֶׁחָזַר לַיַּעַר הָיָה פִּיו מָלֵא סִפּוּרֵי נִפְלָאוֹת עַל בְּנֵי־הָאָדָם, וְהַחַיּוֹת לֹא נִלְאוּ מִשְּׁמֹעַ אוֹתָם. כְּשֶׁהִפְלִיג בְּסִפּוּרָיו וְתֵאֵר אֶת הַפֵּרוֹת וְהַמַּטְעַמִּים שֶׁרָאָה בְּאוֹתוֹ כְּפָר, גָּבְרָה סַקְרָנוּתָן שֶׁל הַחַיּוֹת וְעָלְתָה הַצָּעָה לָלֶכֶת וּלְבַקֵּר אֶת בְּנֵי־הָאָדָם הַלָּלוּ. הָיוּ שֶׁאָמְרוּ: אִם נֵלֵךְ, בְּוַדַּאי יְכַבְּדוּ אוֹתָנוּ בְמַטְעַמִּים. וְהָיוּ שֶׁאָמְרוּ: סוֹף סוֹף הֵם שְׁכֵנִים שֶׁלָּנוּ, גָּרִים מַמָּשׁ עַל גְּבוּל הַיַּעַר, וּמִן הָרָאוּי לְהִתְּיַדֵּד אִתָּם!

אָמַר הַקּוֹף: אֲנַחְנוּ, חַיּוֹת הַיַּעַר, רְגִילוֹת לַחְטֹף וְלִטְרֹף. בְּנֵי הָאָדָם אֵינָם נוֹהֲגִים כָּךְ.

אָמַר הַנָּמֵר: הָבָה נִשָּׁבַע כֻּלָּנוּ שֶׁבִּזְמַן הַבִּקּוּר לֹא נַחְטֹף וְלֹא נִטְרֹף; נִנְהַג בְּנִימוּס וְנִקַּח רַק מַה שֶׁיִתְּנוּ לָנוּ.

הִסְכִּימוּ כָל הַחַיוֹת וְנִשְׁבְּעוּ.

נִזְכַּר הַקּוֹף: בְּנֵי הָאָדָם – לְכָל אֶחָד מֵהֶם יֵשׁ שֵׁם. אִם רוֹצִים אָנוּ לָבוֹא אֲלֵיהֶם עָלֵינוּ לִנְהֹג כְּמוֹתָם.

– וְכִי מִי אֵינוֹ יוֹדֵעַ שִׁשְׁמִי אַרְיֵה? – שָׁאַג הָאַרְיֵה.

– וְלִי קוֹרְאִים גִ’י־רָף – הֶאֱרִיךְ הַגִּ’ירָף.

– הִי-פּוֹ-פּוֹ-טָם – נָהַם הַהִיפּוֹפּוֹטָם.

– תַּ – פָּעַר הַתַּנִין אֶת פִּיו - נִּין!

– שְׁמִי: עַכְבָּר – צִיֵּץ הָעַכְבָּר.

– וּשְׁמִי בְּקִצּוּר: קוֹף!

וְהָאַרְנָב, בְּחִיוּךְ עַרְמוּמִי, אָמַר: לִי קוֹרְאִים “אוֹרְחִים”.

אָמְרָה כָּל חַיָּה אֶת שְׁמָהּ. יָרְדוּ הַכֹּל לַנָּהָר להִתְרַחֵץ וּלְהִתְנַקּוֹת לִפְנֵי שֶׁיֵּצְאוּ לַדֶּרֶךְ. הַחַיוֹת – חֶלְקָן קָפְצוּ לַנָּהָר בְּשִׂמְחָה, נֶהֱנוֹת מִכָּל הִזְדַמְנוּת לִטְבֹּל בַּמַּיִם. בַּמַּיִם. הָאֲחֵרוֹת, שֶׁפִּקְפְּקוּ וְהִסְּסוּ, קִבְּלוּ מִקְלַחַת אַדִּירָה מֵחֶדְקוֹ שֶׁל הַפִּיל.

יָצְאוּ הַחַיּוֹת לַדֶּרֶךְ אֶל הַכְּפָר, רָאוּ שׁוֹמְרֵי הַכְּפָר אֶת הַתַּהֲלוּכָה הַמּוּזָרָה. שָׁלְחוּ רָץ אֶל רֹאשׁ הַכְּפָר.

– אִם הוֹלְכוֹת וּבָאוֹת יַחַד חַיוֹת גְדוֹלוֹת וּקְטַנּוֹת, חַיוֹת טֶרֶף וְחַיּוֹת אוֹכְלוֹת עֵשֶׂב – אָמַר רֹאשׁ הַכְּפָר – הֲרֵי פְּנֵיהֶן לְשָׁלוֹם. סוֹף סוֹף שְׁכֵנֵינוּ הֵן, וְזוֹ הִזְדַמְנוּת לִקְשֹׁר אִתָּן קִשְׁרֵי־יְדִידוּת.

הִזְעִיק רֹאשׁ הַכְּפָר אֶת כָּל הַתּוֹשָׁבִים בְּאֶמְצָעוּת תֹּף הַטַּם־טַם הַגָּדוֹל שֶׁבְּפֶתַח סֻכָּתוֹ, צִוָּה עֲלֵיהֶם לִלְבּשׁ בִּגְדֵי חַג וּלְהָכִין מַטְעַמִּים לִכְבוֹד הָאוֹרְחִים. יָצְאוּ הַנָּשִׁים עִם מַחֲרוֹזוֹת צִבְעוֹנִיוֹת לָרֹב, עִם אֶצְעָדוֹת, צְמִידִים, עֲגִילִים וּנְזָמִים, וְנָשְׂאוּ עַל רָאשִׁיהֶן קָלָבַסּוֹת1 עֲמוּסוֹת כָּל טוּב: אֲגוֹזֵי קוֹקוֹס, בָּנָנוֹת, אֲנַנָס, בָּטְנִים, שָׁרְשִׁי־יַעַר וּשְׁאָר פֵּרוֹת וּמַטְעַמִּים. יָצְאוּ בְּעִקְבוֹתֵיהֶן בְּנֵי הַנְּעוּרִים, חֶלְקָם מְתּוֹפְפִים וְחֶלְקָם מִתְנוֹעֲעִים לְקֶצֶב הַטַּם־טַם. וְאַחֲרוֹנִים יָצְאוּ הַגְּבָרִים.

כְּשֶׁהִגִּיעוּ הַחַיּוֹת אֶל הַכְּפָר הֵנִיף רֹאשׁ הַכְּפָר אֶת שַׁרְבִיטוֹ וְקָרָא: – בְּרוּכִים הַבָּאִים! בְּרוּכִים הַבָּאִים!

וּבִפְנוֹתוֹ אֶל הַנָּשִׁים שֶׁמַּאֲחוֹרָיו אָמַר: הַגִּישׁוּ את הַמַּטְעַמִּים לָאוֹרְחִים!

הוֹרִידוּ הַנָּשִׁים אֶת הַקָּלָבַסּוֹת וְהִנִּיחוּ אוֹתָן עַל הָאָרֶץ.

יָצָא לוֹ הָאַרְנָב, יָחִיד מִבֵּין הַחַיּוֹת, וְצָעַד לִקְרַאת הַקָלָבַסּוֹת. נִדְהָמוּ הָאֲנָשִׁים: מַה זֶּה וְעַל מַה זֶּה נוֹתְנוֹת הַחַיּוֹת כָּבוֹד כָּזֶה לָאַרְנָב הַקָּטָן, לוֹ וְרַק לוֹ?

נִדְהֲמוּ הַחַיוֹת: מַה זֶּה וְעַל מַה מְכַבְּדִים בְּנֵי־הָאָדָם דַּוְקָא אֶת הָאַרְנָב הַקָּטָן, אוֹתוֹ וְרַק אוֹתוֹ?

עָמְדוּ אֵלֶה וְאֵלֶה נִדְהָמִים. וְהָאַרְנָב אִינוֹ מְבַטֵל אֶת זְמַנּוֹ וְזוֹלֵל בְּכָל פֶּה, מְמַלֵּא אֶת כְּרֵסוֹ וּמְנַדְנֵד אֶת אָזְנָיו בַּהֲנָאָה. לְתַדְהֵמַת הָאֲנָשִׁים לֹא הָיָה קֵץ: מַדּוּעַ אֵין שְׁאָר הַחַיּוֹת זָזוֹת מִמְקוֹמָן? וּלְתַדְהֵמַת הַחַיּוֹת נוֹסְפָה הַקִּנְאָה. הַנָּמֵר חָרַק שִׁנַּיִם וְהֵחֵל לִצְעֹד בְּכִוּוּן לַמַּטְעַמִים, אַךְ חִדְקוֹ שֶׁל הַפִּיל נָגַע בּוֹ וְעִכְּבוֹ. “הַאִם זוֹכֵר אַתָּה מַה שֶׁנִּשְׁבַּעְנוּ?” – לָחַשׁ לוֹ הַפִּיל. נִשְׁאַר הַנָּמֵר בִּמְקוֹמוֹ.

רָאָה רֹאשׁ הַכְּפָר אֶת פְּנֵי הַחַיּוֹת וְהֶחְלִיט לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה. צִוָּה עַל כָּל אַנְשֵׁי הַכְּפָר לְהָקִים סֻכָּה יָפָה לַחַיּוֹת, שֶׁיּוּכְלוּ לְהִתְכַּבֵּד ולָנוּחַ בָּה.

1.jpg

כָּרְתוּ הַגְּבָרִים עַנְפֵי בַּמְבּוּק, הֵבִיאוּ הַנְּעָרוֹת מַיִם מִן הַנַּחַל, לָשׁוּ הַנָּשִׁים אֶת הֶעָפָר שֶׁהֻרְטַב וּבָלְלוּ בּוֹ קַשׁ, וְהִתְחִילוּ לִבְנוֹת סֻכָּה.

בָּנוּ הַגְּבָרִים אֶת שֶׁלֶד הַקִירוֹת – מַעֲשֵׂה סְבָכָה מֵעַנְפֵי בַּמְבּוּק. יָשְׁבוּ הַנָּשִׁים וְהֵטִיחוּ אֶת בְּלִיל הֶעָפָר עַל הַסְּבָכָה, וְהוּקְמוּ הַקִירוֹת. טִפְּסוּ הַנְּעָרִים עַל הָעֵצִים וְהוֹרִידוּ עַנְפִי רַפְיָה; קָלְעוּ הַנְּעָרוֹת מִן הָרַפְיָה וּמִקַּשׁ גַּג מִשֻׁפָּע עָבֶה וְהַסֻּכָּה נִשְׁלְמָה.

שָׂמַח רֹאשׁ הַכְּפָר עַל הַמְּלָאכָה הַמְּהִירָה וְהַנָּאָה וּפָנָה אֶל עֵבֶר הַחַיּוֹת: הַסֻּכָּה הַיָּפָה בְּכָל הַכְּפָר מוּכָנָה וּמְזֻמֶּנֶת לָאוֹרְחִים!

יָצָא הָאַרְנָב וְצָעַד לְבַדּוֹ אֶל הַסֻּכָּה. רַגְלָיו גָרְרוּ בְּקֹשִׁי אֶת כְּרֵסוֹ.

– מַה מּוּזָרוֹת הַחַיּוֹת הַלָּלוּ! – חָשְׁבוּ הָאֲנָשִׁים בְּלִבָּם.

– מַה מוּזָרִים הָאֲנָשִׁים הַלָּלוּ! – נָהֲמוּ הַחַיּוֹת בֵּינָן לְבֵין עַצְמָן.

– מַה לָנוּ וְלָהֶם?! - נִשְׁמְעוּ קְרִיאוֹת בְּמַחֲנֵּה הַחַיּוֹת – אֵין לָנוּ שָׂפָה מִשֻׁתֶּפֶת אִתָּם! הָבָה נַחֲזֹר לַיַּעַר!

חָזְרוּ הַחַיּוֹת לַיַּעַר כּוֹעֲסוֹת וְזוֹעֲמוֹת עַל בְּנֵי הָאָדָם הַמוּזָרִים וְעַל הָ“אוֹרְחִים” הֶחָצוּף.

– רַק יֵצֵא הָאוֹרְחִים הַזֶּה מִן הַסֻּכָּה וְיַחֲזֹר לַיַּעַר – שָׁאַג הָאַרְיֵה – אֲנִי אֲטַפֵּל בּוֹ וַאֲלַמֵּד אוֹתוֹ אֵיךְ לְהִתְנַהֵג בְּחֶבְרַת גְּדוֹלִים וְטוֹבִים מִמֶּנּוּ!

– צָרִיךְ לְלַמֵד אוֹתוֹ לֶקַח, אֶת הַקָּטָן הֶעָלוּב הַזֶּה! – נִשְׁמְעוּ קְרִיאוֹת מִכָּל עֵבֶר.

– מִן הָרָאוּי שֶׁאֲנִי אֲטַפֵּל בּוֹ בְּאוֹרְחִים – אָמַר הַפִּיל, מִתְחָרֵהוּ הַוָּתִיק שֶׁל הָאַרְיֵה – הֲרֵי מִן הַקְּטַנּוֹת שְׁבַּחַיוֹת הוּא, וַאֲנִי הַגָּדוֹל בְּחַיּוֹת הַיַּעַר.

תָּמַךְ בּוֹ הַנָּמֵר: מוּטָב לִמְסֹר אוֹתוֹ בִּידֵי הַפִּיל, שֶׁלֹא יֹאמְרוּ שֶׁמָּסַרְנוּ חַיָּה אוֹכֶלֶת עֵשֶׂב בִּידֵי חַיָּה טוֹרֶפֶת.

מָצְאוּ הַדְּבָרִים חֵן בְּעֵינֵי הַחַיּוֹת וְהֶחְלִיטוּ לְטוֹבַת הַפִּיל. הַפִּיל הָיָה מְאֻשָּׁר. הוּא הֵכִין לוֹ מִכְנָסַיִם חֲדָשִׁים וְיָפִים לִקְרַאת הַמְאֹרָע; חִפֵּשׂ וּמָצָא גִּבְעָה בְּגָבְהוֹ לְהַעֲמִיד עָלֶיהָ אֶת הָאַרְנָב, לְבַל יֹאמְרוּ שֶׁנִּצַּח אוֹתוֹ מִפְּנֵי שֶׁהָיָה גָּבֹהַ מִמֶּנוּ, וְחִכָּה בְּקֹצֶר רוּחַ לְבוֹא הָאַרְנָב.

כָּל הַחַיוֹת צִפּוּ לַמְאֹרָע בְּשִׂמְחָה. רַק הָעַכְבָּר לא שָׁקַט וְלֹא נָח. הִרְגִיז אוֹתוֹ הַבּוּז לַחַיּוֹת הַקְּטַנּוֹת שֶׁנִּשְׁמַע מִפִּי כֹּל.

2.jpg

הַאֻמְנָם, כְּגֹדֶל גּוּפָהּ כֵּן גֹּדֶל עֶרְכָה שֶׁל חַיָּה?! - שָׁאַל אֶת עַצְמוֹ.

הָלַךְ הָעַכְבָּר אֶל הָאַרְנָב וְסִפֵּר לוֹ מַה זוֹמְמִים לַעֲשׂוֹת לוֹ. הִתְחִילוּ אָזְנָיו וְחָטְמוֹ שֶׁל הָאַרְנָב לִרְעֹד.

– לְאָן אֶבְרַח? – מִלְמֵל בְּפַחַד – אֵיךְ אֶמָּלֵט מִפָּנָיו? לְאָן אֶשָּׂא רַגְלַי?

עָמַד הָעַכְבָּר מוּלוֹ וְקָרָא: רְצוֹנְךָ לְהוֹכִיחַ לָהֶם שֶׁאָמְנָם פַּחְדָן אַתָּה?! שֶׁאָמְנָם קָטָן וְעָלוּב אַתָּה?!

יָשְׁבוּ הַשְּׁנַיִם וְתִכְּנוּ תָּכְנִיּוֹת. לַמָּחֳרָת בָּא הָאַרְנָב לַיַּעַר. פָּשְׁטָה הַשְּׁמוּעָה:

חָזַר הָאוֹרְחִים.

לָבַשׁ הַפִּיל אֶת מִכְנָסָיו, הִדֵּק אֶת חֲגוֹרָתוֹ וְיָצָא לְהַקְבִּיל אֶת פְּנֵי יְרִיבוֹ. טִפֵּס הָעַכְבָּר עַל גַּבּוֹ שֶׁל הַפִּיל וְכִרְסֵם אֶת חֲגוֹרָתוֹ מֵאָחוֹר עַד שֶׁהִשְׁאִיר אוֹתָהּ תְּלוּיָה עַל שְׁנֵי חוּטִים בִּלְבַד. הַפִּיל בַּעַל הָעוֹר הֶעָבָה לֹא הִרְגִישׁ בָּעַכְבָּר כְּלָל. גַּם לוּ הִרְגִישׁ, סָפֵק אִם הָיָה שָׁם לֵב לְחַיָּה כֹּה קְטַנָּה.

יָצָא הַפִּיל וְעָמַד אֶל מוּל הַגִּבְעָה. עָלָה הָאַרְנָב עַל הַגִּבְעָה. עָמְדוּ מִסָּבִיב כָּל חַיּוֹת הַיַּעַר וְחִכּוּ בְּקֹצֶר רוּחַ לִתְחִלַּת הַקְּרָב. הַשׁוֹפֵט – הַקּוֹף – הֶחֱזִיק בְּיָדוֹ אֱגוֹז קוֹקוֹס וּמָנָה: אַחַת… הִצְטוֹפְפוּ הַחַיוֹת, שְׁתַּיִם… הַפִּיוֹת נִפְעֲרוּ בְּצִפִּיָּה, שָׁלשׁ! – קָרָא הַקּוֹף וְנִפֵּץ אֶת הָאֱגוֹז אֶל הַסֶּלַע. זֶה הָיָה הַסִּימָן לְהַתְחָלַת הַקְּרָב.

קָפַץ הָאַרְנָב מִן הַגִּבְעָה, נִתְלָה בַּחֲגוֹרָתוֹ שֶׁל הַפִּיל וּקְרָעָהּ בִּמְשִׁיכָה אַחַת. מִכְנְסֵי הַפִּיל נָפְלוּ לָאָרֶץ. צְחוֹק אַדִּיר פָּרַץ מִפִּי הַחַיּוֹת וּמֵעַל כֻּלָּם עָלְתָה שַׁאֲגַת הַצְּחוֹק שֶׁל הָאַרְיֵה. הַפִּיל נִמְלָא בּוּשָׁה, נִסָּה לְהָרִים אֶת מִכְנָסָיו וְלֹא הִצְלִיחַ. הִסְתַּכֵּל סְבִיבוֹ וְרָאָה פָּנִים צוֹחֲקוֹת וְלוֹעֲגוֹת מִכָּל צַד. נָשָׂא אֶת רַגְלָיו וּבָרַח אֶל סְבַךְ הַיַּעַר. לֹא הָיְתָה בְּרֵרָה לַקּוֹף אֶלָא לְהַכְרִיז: הַנִּצְּחוֹן לְ“אוֹרְחִים”!



  1. קלבסה: קליפת דלעת קעורה.  ↩