מעשה שהיה, או משל:
בפתיחת המכללה העברית בהר־הצופים בירושלים, בשנת 1925, הושיבו את לורד בלפור ליד נחום סוקולוב, עד יגיע תורם לנאום. וכשארכו דברי הקודמים, שאל סוקולוב את בלפור: מה הם רשמיו מביקורו בתל־אביב? לורד בלפור ענה:
– יפהפה, לבנת בתים, והים רוחץ רגליה; אבל, הגד לי, ידידי: על מה תל־אביב זו חיה?
– שאלה גדולה שאלת, אדוני הלורד! תן לי שהות לעיין בתשובתי…
מקץ כמה חדשים נזדמן לשניהם לשבת שוב כתף אל כתף. בעצרת גדולה לעניני ארץ־ישראל ב“אלבּרט הול”, בלונדון. פנה לורד בלפור אל ידידו ואמר:
– ביקשת שעה קלה לעיוּן… הנה עברו ירחים אחדים… מה תשובתך?
– בנטילת רשותך, אדוני הלורד, אקיים בך מנהג יהודים – ואענה לשאלתך בשאלה: על מה חיה לונדון?
– לונדון?! יש לה “הינטרלנד” עצום: כל האימפריה הבריטית".
– ולתל־אביב יש “הינטרפולק”…
אכן, עבריוּתה של השכונה העברית הקטנה ליד יפו גרם לה, כי נמשכו אליה יהודים במשך 40 שנות עליה. עבריוּתה – זאת אומרת: גם בנקיונה, גם היות הגימנסיה העברית במרכזה מראשית ימיה, גם היות עובדיה עברים – הקימוה נדבר על גבי נדבך עד היותה, בטרם מדינה, מדינה עברית בזעיר־אנפין, מעין סמל ונבואה לעתיד לבוא. בימים רעים, כשאמרו שואפי דמים לכלות את הישוב כולו ברעב, בכוח השבתת הנמלים, קשה היה לסרב ולא לתת לה לפתוח לעצמה אשנב לים – והוא הפך מעגן פריקה וטעינה – ועליה, מעין סמל ונבואה לנמלי ישראל היום. והיא זכתה להצמיד אליה את אחותה הגדולה – את יפוֹ – ולהיות לתל־אביב רבתי במדינת ישראל.
ניסן תש"י.