עם יסוד בית־התרבות לפועלי ירושלים
והקדשתו לזכרו של אהרן רבינוביץ
נשאתי בתפקיד מזכירה הכללי של ההסתדרות. כשנשא אהרן רבינוביץ באחריותה של מועצת פועלי ירושלים. חימדתי ברוש זה, שעלה בסלעי ירושלים – והעתקתיו לועד הפועל. אני אומר: “העתקתיו”, ואין אני אומר: “נטעתיו” – הוא נטע את עצמו. הכוחות הנאמנים, אשר ראשיתם הופיעה כבר בירושלים, התלבלבו מהר בשדה המורחב, אשר קצותיו נגעו לתחום הבינלאומי.
נצר משורש ר' חיים מווֹלוֹז’ין, היו בו, לאין ספק, כוחות מוֹרשה גנוזים. תלמיד־חכם, נקי־הדעת, איש־השיטה, איש ההסבר ההגיוני ואיש המידות החבריות הנעימות – היה לקברניט מחונן לספינת האיגוד המקצועי ההסתדרותי, אשר לא ידעה יום שקט מעודה, קברניט מחונן ונועז.
בשנות הסטודנטיות שלו היה לו הכבוד להיאסר שתי פעמים בפטרוֹגרד על ציונות ולהישלח בפעם השניה לארץ גזירה (סיביריה, צֶ’לאבּינסק), “בלי חילוף לארץ־ישראל”, והיה לו הכבוד להיאסר בירושלים עירו ולהיכּלא בבית־הסוהר שלה, בימי מאורעות תרצ"ו, על עסקי נשק. באלה ובאלה עמד במלוא שיעור קומתו, גא וזקוף.
בית־תרבות לפועלי בירת ישראל ואהרן רבינוביץ – אין מעשה־זכרון נאה מזה. ואחד במאי כיום ירית אבן־הפינה לבית הזה – מוסיף כבוד ויקר לזכרון.
ניסן תשי"א.