לוגו
לְתַלְמִידֵי בָּתֵּי־הַסֵּפֶר בְּיוֹם הָעַצְמָאוּת תשי"א
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

שידור ב“קול ישראל”

תלמידים ותלמידות!

בנים ובנות אתם לעם עתיק ולמדינה צעירה. אך גם היא, המדינה, איננה חדשה. העם נשא אותה בלבו כל 1878 השנים, מאז נוּתק חוט עצמאותנו – בתפילותיו, במועדיו, באמונתו הכבירה כי שוב ישוב לארצו, בשירתו ובחזונו, בעלית זקניו וישישיו, גאוניו ונושאי־כליו הרוחניים.

העליה הרוחנית הזאת, עליה מתוך כיסופי חיבה, דורות על דורות, ידעה גבורות ומסירת־נפש עד לאין שיעור. לא יום ולא חודש, כי אם חדשים רבים על פני ימים, משבריהם ונחשוליהם, בספינות־מפרש – ונשיקת עפרות הארץ החרבה, מתוך אימות שוד ורצח. הדמות בה נתגלמה העליה הרוחנית בכל יפעת סגולותיה – היא דמותו של רבי יהודה הלוי, אשר חצב מלבו את מרגליות השירה, המפארות בחן עולם קשרי עם ישראל למולדתו.

לפני שמונים שנה הצמיחה העליה הרוחנית הזאת צמח צדק: את הניצן הראשון לעליה של התישבות, אשר נקודת־המוקד שלה היתה עבודת האדמה והחיאת הנשַמות. מיסדי פתח־תקוה., מחיי השממה הראשונים, היו אנשים חרדים, יוצאי חומות ירושלים ועולי הונגריה, יהודים עזי־נפש ותקיפי־רצון – ובעקבותיהם באו אנשי ביל"ו, ובוני המושבות הותיקות. ודור שלישי להם – מיסדי כנרת ודגניה ומרחביה. והממשיכים הרבים, הבונים והנוטעים, מישבי העמקים וההרים, בכל קצות הארץ. הדבקות בעבודת האדמה ובחיי צדק – היא אשר בנתה את המסד למדינה והיא שהכשירתנו לעמוד בימי מערכה כאשר עמדנו ולהילחם לגאולתנו כאשר נלחמנו.

והנה שבנו היום להיות עם ריבוני, יושב על אדמתו, שומר בטחון גבולותיו בגופו, מכנס פזוריו ונידחיו מירכתי ארץ. זכור נזכור כי בני־חורין אנחנו ואוהבי דרור, כי רוממותנו היא רוממות רוח, כי הצדק הוא כוחנו ושלום עמים הוא חזוננו.

גם אלה מכם אשר עוד טעמו בשחר ילדותם מחנק גלויות, וגם אלה אשר מילדותם נשמו אויר גאולה – תנו יד יחד לבנות את מדינת ישראל הותיקה הצעירה על יסודות נאמנים, לכוננה על מכוֹני הטוב והנעלה, אשר רקמו נביאי ישראל, להקימה כמדינה עובדת, יוצרת, שוחרת דעת ואוהבת אדם. עולה במעלות העתיד האנושי ומגיעה לשלביו העליונים.

תחי מדינתנו!

יום העצמאות, ה' באייר תשי"א.