אַחֲרֵי הַדְלָקַת הַנֵרוֹת בַּחֲנֻכִּיָה קִבְּלָה עֲטָרָה אֶת דְמֵי הַחֲנֻכָּה: מֵאַבָּא שְׁנֵי מַטְבְּעוֹת נוֹצְצִים בְּנֵי חֲמִשִׁים אֲגוֹרוֹת וּמֵאִמָא מַטְבֵּעַ נוֹצֵץ אֶחָד בֶּן שֶׁקֶל אֶחָד. שָׂמְחָה עֲטָרָה מְאֹד, אָמְרָה תּוֹדָה לְאַבָּא-אִמָא וְטָמְנָה אֶת הַמַטְבְּעוֹת בְּתוֹךְ הַנַרְתִּיק הַקָטָן שֶׁקָלְעָה הַשָׁבוּעַ בַּשִׁעוּר לִמְלָאכָה.

“מַה לִקְנוֹת בַּכֶּסֶף הַזֶּה?” שָׁאֲלָה עֲטָרָה אֶת אִמָא.

“מַה שֶׁאַתְּ רוֹצָה”, הֵשִׁיבָה אִמָא, “כָּל מַה שֶׁאַתְּ רוֹצָה”.

“מַה לִקְנוֹת?” הִרְהֲרָה עֲטָרָה כָּל עֶרֶב, כְּשֶׁהִבִּיטָה אֶל הַנֵרוֹת הַדוֹלְקִים. קָשֶׁה הָיָה לְהַחְלִיט: דְבָרִים רַבִּים כָּל-כָּךְ יֵשׁ בַּחֲנֻיוֹת, אֲשֶׁר נַפְשָׁהּ חֲפֵצָה בָּהֶם, וְנוֹסָף לָזֹאת – קָשֶׁה הָיָה לַעֲטָרָה לְהִפָּרֵד מִן הַמַטְבְּעוֹת הַנוֹצְצִים. טוֹב הָיָה לָהֶם לָנוּחַ בְּתוֹךְ הַנַרְתִּיק הַיָפֶה אֲשֶׁר קָלְעָה בְּמוֹ יָדֶיהָ.

נִגְמַר חֹפֶשׁ הַחֲנֻכָּה וְשׁוּב הִגִיעָה הָעֵת לָלֶכֶת לְבֵית-הַסֵפֶר. הַמִדְרָכוֹת הָיוּ רְחוּצוֹת בַּגְשָׁמִים הָרִאשׁוֹנִים, וּנְקִיוֹת הָיוּ – בְּלִי נְיָרוֹת, בְּלִי אָבָק. אֲבָל מַה זֶה? מַהוּ הַדָבָר הַמֻנָח עַל-יַד גֻמַת הָעֵץ? אוּלַי זֶה… כֵּן, הָיָה זֶה מַטְבֵּעַ גָדוֹל וְעָגֹל וְכָתוּב עָלָיו: 50 אֲגוֹרוֹת. הֵרִימָה עֲטָרָה אֶת הַמַטְבֵּעַ. הוּא לֹא הָיָה נוֹצֵץ כָּל-כָּךְ, כִּי עָבַר בְּוַדַאי גִלְגוּלִים רַבִּים עַד שֶׁהִגִיעַ אֶל גֻמַת הָעֵץ. אֲבָל כְּשֶׁחָזְרָה עֲטָרָה הַבַּיְתָה שִׁפְשְׁפָה אֶת הַמַטְבֵּעַ וּמֵרְקָה אוֹתוֹ עַד שֶׁחָזַר אֵלָיו הַבָּרָק. אַחַר-כָּךְ פָּתְחָה אֶת הַנַרְתִּיק וְצֵרְפָה אוֹתוֹ אֶל חֲבֵרָיו. עַכְשָׁו יֵשׁ לָהּ… כַּמָּה? רֶגַע אֶחָד; כֵּן – מָאתַיִם וְעֶשְׂרִים אֲגוֹרוֹת שֶׁהֵם שְׁנֵי שְׁקָלִים וְעֶשְׂרִים אֲגוֹרוֹת. זֶה הָמוֹן!

מָה כְּדַאי לִקְנוֹת עַכְשָׁו בַּכֶּסֶף הַזֶה? אוּלַי חֲבִילַת מַמְתַּקִים? אוּלַי קֻפְסַת צְבָעִים חֲדָשָׁה (כִּי שֶׁלָהּ כְּבָר יְשָׁנָה לְגַמְרֵי, עוֹד מִן הַשָׁנָה שֶׁעָבְרָה). לֹא, בֵּינְתַיִם לֹא תִּקְנֶה דָבָר. צַר הָיָה לָהּ לַעֲטָרָה לְהוֹצִיא אֶת הַכֶּסֶף. ‘יָנוּחוּ לָהֶם הַמַטְבְּעוֹת בַּנַרְתִּיק הַקָטָן. מַה יֵשׁ לְמַהֵר?’

אַחֲרֵי יוֹמַיִם בִּקְרָה עֲטָרָה אֵצֶל סַבְתָּא בְּרָמַת-גַן. סַבְתָּא אוֹהֶבֶת, כַּמוּבָן, אֶת עֲטָרָה מְאֹד וְתָמִיד הִיא מְכַבֶּדֶת אֶת נֶכְדָתָהּ בְּסֻכָּרִיָה אוֹ בְּעוּגָה. אַךְ הַפַּעַם לֹא הָיוּ לְסַבְתָּא לֹא סֻכָּרִיָה וְלֹא עוּגָה; וּכְדֵי שֶׁלֹּא תִּצְטַעֵר עֲטָרָה נָתְנָה לָהּ סַבְתָּא עֲשָׂרָה מַטְבְּעוֹת בְּנֵי עֶשֶׂר אֲגוֹרוֹת כָּל אֶחָד וְאָמְרָה לָהּ:

“קְחִי עֲטָרָה’לֶה, וְתִקְנִי לָךְ סֻכָּרִיוֹת בַּחֲנוּת הַסְמוּכָה, מֵאֵלֶּה שֶׁאַתְּ אוֹהֶבֶת”.

אֲבָל עֲטָרָה לֹא קָנְתָה סֻכָּרִיוֹת, אַף לֹא אַחַת. הִיא צֵרְפָה גַם אֶת הַמַטְבְּעוֹת הַלָלוּ אֶל הַשְׁאָר בַּנַרְתִּיק הַקָטָן. הַנַרְתִּיק נִתְמַלֵא כִּמְעַט; וְעֲדַיִן עֲטָרָה אֵינָהּ יוֹדַעַת מַה תַּעֲשֶׂה בַּכֶּסֶף הָרַב הַזֶה. וּכְשֶׁקִבְּלָה עֲטָרָה אֶת אַרְבָּעִים הָאֲגוֹרוֹת מִן הַדוֹדָה הַיְשִׁישָׁה כְּאוֹת תּוֹדָה עַל שֶׁעָזְרָה לָהּ לְהַעֲלוֹת אֶת הַסַל לַקוֹמָה הַשְׁנִיָה – לֹא הָיָה עוֹד מָקוֹם לְאַחַד הַמַטְבְּעוֹת בַּנַרְתִּיק הַקָטָן. מַה לַעֲשׂוֹת? אוּלַי תִּקְנֶה מַשֶׁהוּ בַּמַטְבֵּעַ הַזֶה? הִרְהֲרָה עֲטָרָה; וְאַחֲרֵי שֶׁגָמְרָה לְהַרְהֵר שָׂמָה אוֹתוֹ בַּקַלְמָר שֶׁלָהּ. ‘יָנוּחַ לוֹ בֵּינְתַיִם שָׁם, וְאַחַר-כָּךְ – נִרְאֶה!’

וּבָאֱמֶת, מָצְאָה עֲטָרָה אַחַר-כָּךְ מָה לַעֲשׂוֹת. בָּעֶרֶב נִתְרוֹקְנָה קֻפְסַת הַקָקָאוֹ הָעֲגֻלָה וְאִמָא פָּתְחָה קֻפְסָה חֲדָשָׁה. שָׁאֲלָה אִמָא: “מִי רוֹצֶה קֻפְסָה יָפָה?”

תְּחִלָה לֹא עָנָה אִישׁ, אַךְ פִּתְאֹם נִזְכְּרָה עֲטָרָה וְקָרְאָה: “אֲנִי!” וְהַקֻפְסָה הָרֵיקָה עָבְרָה לִרְשׁוּתָהּ שֶׁל עֲטָרָה.

אַחֲרֵי אֲרוּחַת-הָעֶרֶב נִגְשָׁה עֲטָרָה עִם הַקֻפְסָה אֶל אַבָּא וּבִקְשָׁה מִמֶנוּ:

“עֲשֵׂה לִי מִן הַקֻפְסָה הַזֹּאת קֻפָּה!”

תְּחִלָה לֹא הֵבִין אַבָּא בְּדִיוּק לְמָה הִתְכַּוְנָה בִּתּוֹ, אוּלָם אַחַר-כָּךְ יָרַד לְסוֹף דַעְתָּהּ: “אַתְּ מִתְכַּוֶנֶת לְקֻפַּת-חִסָכוֹן, נָכוֹן?”

“כֵּן, כֵּן”, קָרְאָה עֲטָרָה, “עֲשֵׂה לִי קֻפָּה”.

לָקַח אַבָּא אֶת הָאִזְמֵל הַחַד וְנָקַב חָרִיץ בְּמִכְסֶה הַקֻפְסָה. וַעֲטָרָה הוֹצִיאָה אֶת כָּל הַמַטְבְּעוֹת מִתּוֹךְ נַרְתִּיקָהּ וְשִׁלְשְׁלָה אוֹתָם לְתוֹךְ הַקֻפְסָה-הַקֻפָּה: תְּחִלָה אֶת הַמַטְבְּעוֹת בְּנֵי עֶשֶׂר הָאֲגוֹרוֹת, אַחַר-כָּךְ אֶת הַמַטְבֵּעַ בֶּן חֲמִשִׁים הָאֲגוֹרוֹת, וְאַחֲרֵיהֶם אֶת הַמַטְבְּעוֹת הַגְדוֹלִים יוֹתֵר. פִּתְאֹם נִזְכְּרָה בַּמַטְבֵּעַ שֶׁנָח בַּקַלְמָר וְשִׁלְשְׁלָה גַם אוֹתוֹ לַקֻפְסָה. כָּל מַטְבֵּעַ הִשְׁמִיעַ קוֹל נְקִישָׁה קְצָרָה, שֶׁבִּשְׂרָה כִּי הִגִיעַ לְתַחְתִּית הַקֻפְסָה.

לְבַסוֹף הִנִיחָה עֲטָרָה אֶת הַקֻפָּה שֶׁלָהּ (שֶׁהָיְתָה פַּעַם קֻפְסַת קָקָאוֹ) בָּאָרוֹן, מֵאֲחוֹרֵי סִפְרֵי הַלִמוּד.

עָבְרוּ יָמִים, חָלְפוּ שָׁבוּעוֹת. מִדֵי פַּעַם הָיְתָה עֲטָרָה נִגֶשֶׁת לַקֻפְסָה וּמְבִיאָה תִּגְבֹּרֶת לַמַטְבְּעוֹת, אֶת דְמֵי הַנְסִיעָה בָּאוֹטוֹבּוּס (אַחֲרֵי שֶׁחָזְרָה בָּרֶגֶל מִבֵּית-הַסֵפֶר) וּפְעָמִים שִׁלְשְׁלָה אֶת הַמַטְבֵּעַ וְאַחֲרֵי יוֹם שָׁכְחָה מֵאַיִן הִגִיעַ לְיָדָהּ. כָּךְ הִצְטָרְפָה אֲגוֹרָה לַאֲגוֹרָה וְשֶׁקֶל לְשֶׁקֶל, קֻפַּת-הַחִסָכוֹן הָלְכָה וְנִתְמַלְאָה וַעֲדַיִן לֹא יָדְעָה עֲטָרָה מַה תַּעֲשֶׂה בַּכֶּסֶף הַזֶה.

‘מֵילָא, יֵשׁ עוֹד זְמַן’, אָמְרָה בְּלִבָּהּ, ‘טוֹב לָהֶם בַּקֻפְסָה. מַה יֵשׁ לְמַהֵר?’

כָּךְ עָבְרוּ שָׁבוּעוֹת נוֹסָפִים, וְאַחֲרֵיהֶם – חֳדָשִׁים. הַגְשָׁמִים פָּסְקוּ. אָבִיב יָרַד עַל הָאָרֶץ, וְאַחֲרָיו בָּא הַקַיִץ. עוֹד מְעַט וְתִמְלָא שָׁנָה מֵאָז הִתְחִילָה עֲטָרָה לְהָבִיא כֶּסֶף לְקֻפַּת-הַחִסָכוֹן. עֶרֶב אֶחָד הֶחֱזִיקָה עֲטָרָה אֶת קֻפָּתָהּ, וְהִנֵה הִיא כְּבֵדָה מְאֹד. הִיא מְצִיצָה פְּנִימָה וְרוֹאָה: הַקֻפְסָה מְלֵאָה כִּמְעַט.

'מְעַנְיֵן כַּמָה כֶּסֶף יֵשׁ לִי עַכְשָׁו בַּקֻפָּה ', מְהַרְהֶרֶת עֲטָרָה, וּפִתְאֹם מַחְלִיטָה: ‘אֶפְתַּח אֶת הַקֻפְסָה וְאֶמְנֶה!’

אָמְנָם, לֹא קַל יִהְיֶה לְצָרֵף אֶת מִסְפְּרֵי הַמַטְבְּעוֹת הָרַבִּים זֶה לָזֶה, אַךְ הֲרֵי עֲטָרָה יוֹדַעַת כְּבָר לְחַבֵּר טוּרִים אֲרֻכִּים שֶׁל מִסְפָּרִים; אֲפִלוּ כֶּפֶל הִתְחִילָה כְּבָר לִלְמֹד.

הָלְכָה עֲטָרָה אֶל הַמִּטְבָּח, הֵבִיאָה כַּפִּית, וּבְעֶזְרַת צִדָהּ הָאֲחוֹרִי פָּתְחָה אֶת מִכְסֵה הַקֻפְסָה. אַחַר-כָּךְ הִתְיַשְׁבָה עַל הָרִצְפָּה וְהָפְכָה אֶת הַקֻפְסָה עַל פִּיהָ. בְּקוֹל צִלְצוּל דַקִיק נִשְׁפְּכוּ הַמַטְבְּעוֹת עַל הָרִצְפָּה; רַק שְׁטָרוֹת הַנְיָר נָשְׁרוּ בִּדְמָמָה, לְלֹא קוֹל. עַתָּה מִיְנָה עֲטָרָה אֶת הַמַטְבְּעוֹת – כָּל מִין וָגֹדֶל לְחוּד; אַחַר-כָּךְ סָפְרָה כָּל עֲרֵמָה וַעֲרֵמָה וּלְבַסוֹף עָרְכָה רְשִׁימָה מְסַכֶּמֶת כָּזֹאת:

סִכּוּם הַקֻפָּה

8 מַטְבְּעוֹת בְּנֵי 5 אֲגוֹרוֹת 40 אֲגוֹרוֹת

11 מַטְבְּעוֹת בְּנֵי 10 אֲגוֹרוֹת 110 אֲגוֹרוֹת

15 מַטְבְּעוֹת בְּנֵי 50 אֲגוֹרוֹת 750 אֲגוֹרוֹת (7.5 שְׁקָלִים)

7 מַטְבְּעוֹת בְּנֵי 1 שֶׁקֶל 7 שְׁקָלִים

2 שְׁטָרוֹת 10 שֶׁקֶל 20 שֶׁקֶל

______________________________

בְּסַךְ הַכֹּל שְׁלשִׁים וְשִׁשָּׁה שְׁקָלִים

הָלְכָה עֲטָרָה לַמִּטְבָּח, וְהִנֵה הִיא רוֹאָה אֶת אִמָא וְאַבָּא יוֹשְׁבִים לְיַד הַשֻׁלְחָן הַקָטָן וְגַם הֵם מוֹנִים בְּיַחַד כֶּסֶף; אִמָא מַחֲזִיקָה עִפָּרוֹן בְּיָדָהּ וְעוֹשָׂה חֶשְׁבּוֹן. עָמְדָה עֲטָרָה בַּצַד, וְהִקְשִׁיבָה, נִסְתָה לְנַחֵשׁ בְּעַצְמָהּ מָה הֵם עוֹשִׂים.

“אֵיזוֹ תּוֹצָאָה קִבַּלְתְּ?” שָׁאַל אַבָּא.

“לֹא מַסְפִּיק”, אָמְרָה אִמָא.

“כִּמְעַט מַסְפִּיק”, אָמַר אַבָּא, “חָסֵר עוֹד סְכוּם קָטָן. וְנוּכַל לִקְנוֹת אֶת הַמַחְשֵׁב”.

עַכְשָׁו הֵבִינָה עֲטָרָה: גַּם אַבָּא וְאִמָא חָסְכוּ כֶּסֶף, כְּדֵי לִקְנוֹת מַחְשֵׁב. רָצָה עֲטָרָה אֲלֵיהֶם וְקָרְאָה בְּקוֹל:

“יֵשׁ לִי… אֲבָל לֹא מַסְפִּיק…”

“מַה יֵשׁ לָךְ?” שָׁאֲלוּ אִמָא וְאַבָּא בְּהַפְתָּעָה, “וּמֶה חָסֵר?”

“אֵינְכֶם מְבִינִים?” קָרְאָה עֲטָרָה בְּהִתְרַגְּשׁוּת, “גַם לִי יֵשׁ כֶּסֶף בַּקֻפָּה. אִם תַּסְכִּימוּ, נוּכַל כֻּלָּנוּ יַחַד לִקְנוֹת אֶת הַמַחְשֵׁב!”

עַכְשָׁו הֵבִינוּ אִמָא וְאַבָּא וְחִיְכוּ.

בְּצָהֳרֵי הַיוֹם הַבָּא כְּבָר יָשְׁבוּ אַבָּא-אִמָא וַעֲטָרָה בַּחֶדֶר וְשִׂחֲקוּ בַּמַחְשֵׁב הֶחָדָשׁ.