אַתֶּם יוֹדְעִים בֶּן כַּמָה דָנִי?
בֶּן כַּמָה?
דָנִי כְּבָר גָדוֹל.
בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר, כְּשֶׁעֻזִי הוֹלֵךְ לְבֵית-הַסֵפֶר, וְאִמָא מַתְחִילָה לְטַאטֵא אֶת הַחֲדָרִים, יוֹצֵא דָנִי לֶחָצֵר. הוּא בָּא לַפַּרְדֵּס, יוֹשֵׁב לוֹ מִתַּחַת לָעֵץ וּמַבִּיט. בַּמָה הוּא מַבִּיט? בְּהַכֹּל.
קַרְנֵי הַחַמָה לוֹחֲשׁוֹת סִפּוּרָן
לֶעָלִים הַיוֹשְׁבִים עַל צַמֶרֶת אִילָן.
וּפַרְפָּר שֶׁכְּנָפָיו נְקוּדוֹת בְּכָחֹל
יוֹצֵא עִם פִּרְחֵי הַגִנָה בְּמָחוֹל.
זֶהוּ. דָנִי יוֹשֵׁב וּמַבִּיט. עֵינָיו פְּקוּחוֹת וְהוּא רוֹאֶה הַכֹּל. הַבִּיטוּ! הֵנֵה שׁוּרָה שֶׁל נְמָלִים. שׁוּרָה אֲרֻכָּה אֲרֻכָּה. הוֹלְכוֹת הַנְמָלִים, אֵלוּ בְּכִווּן הָעֵץ וְאֵלוּ בְּכִווּן לַמְעָרָה. כְּמוֹ חַיָלִים הוֹלְכוֹת הֵן. כְּמוֹ הַחַיָלִים שֶׁרָאָה אֶתְמוֹל בַּטֶלֶוִיזְיָה.
נְמָלִים הַהוֹלְכוֹת לְכִווּן הַמְעָרָה
נוֹשְׂאוֹת זֵרְעוֹנֵי עֲשָׂבִים וּשְׂעוֹרָה.
נְמָלִים הַהוֹלְכוֹת לְכִווּן הָאִילָן
חוֹזְרוֹת רֵיקָנִיוֹת לְחַדֵשׁ אֶת צֵידָן.
מַצְחִיק; נָכוֹן? לֹא, זֶה לֹא מַצְחִיק, זֶה מְעַנְיֵן, נוֹרָא מְעַנְיֵן! הוֹלְכוֹת הַנְמָלִים בְּשׁוּרָה יְשָׁרָה, זוֹ אַחַר זוֹ, בְּלִי לִתְעוֹת, בְּלִי לָצֵאת מִן הַשׁוּרָה, אֵין לָהֶן מְפַקֵד וְהֵן הוֹלְכוֹת יָשָׁר, כְּמוֹ חַיָלִים.
דָנִי מַכְנִיס אֶצְבַּע לְפִיו. מוֹצֵץ וּמִסְתַּכֵּל, מוֹצֵץ וּמַבִּיט. אַף פַּעַם לֹא רָאָה עוֹד נְמָלִים הוֹלְכוֹת בְּשׁוּרָה.
פִּתְאֹם הִשְׁגִיחַ: נְמָלָה אַחַת יָצְאָה מִן הַשׁוּרָה. נְמָלָה אַחַת, קְטַנָה, שְׁחֹרָה. וַדַאי עוֹד לֹא לָמְדָה, כִּי אָסוּר לַעֲזֹב אֶת הַשׁוּרָה, אָסוּר, כִּי אֶפְשָׁר לָלֶכֶת לְאִבּוּד. הִנֵה הִיא רָצָה, מְחַפֶּשֶׂת, רוֹצָה לַחֲזֹר לַשׁוּרָה, אֲבָל אֵינֶנָה מוֹצֵאת. הִיא הוֹלֶכֶת וּמִתְרַחֶקֶת.
מִסְכֵּנָה, מַה יְהֵא עָלֶיהָ? הִיא עוֹד תִּתְעֶה בַּדֶרֶךְ וְ… תָמוּת.
דָנִי רִחֵם עָלֶיהָ. הִתְכּוֹפֵף וְאָמַר לָהּ:
נְמָלָה, נְמָלָה שְׁחֹרָה,
חִזְרִי, חִזְרִי לַשׁוּרָה.
אֲבָל הַנְמָלָה לֹא שָׁמְעָה. אוּלַי גַם לֹא הֵבִינָה. כִּי הִיא הוֹסִיפָה לָרוּץ, הוֹסִיפָה לְחַפֵּשׂ אֶת אַחְיוֹתֶיהָ. כִּמְעַט שֶׁמָצְאָה אֶת הַשׁוּרָה. אֲבָל – טִפְּשֹׁנֶת שֶׁכְּמוֹתָהּ – פִּתְאֹם שׁוּב הִתְרַחֲקָה. הִתְרוֹצְצָה הַמִסְכֵּנָה, בְּוַדַאי גַם קָרְאָה לְאַחְיוֹתֶיהָ, אֲבָל זֶה הָיָה כָּל-כָּךְ בְּשֶׁקֶט וְדָנִי לֹא שָׁמַע אֶת דְבָרֶיהָ.
מַה לַעֲשׂוֹת? הִבִּיט דָנִי לְמַעְלָה:
קַרְנֵי הַחַמָה מַמְשִׁיכוֹת סִפּוּרָן
לֶעָלִים הַיוֹשְׁבִים עַל צַמֶרֶת אִילָן.
הִבִּיט דָנִי לַגִנָה:
פַּרְפָּר שֶׁכְּנָפָיו נְקוּדוֹת בְּכָחֹל
מַמְשִׁיךְ עִם פִּרְחֵי הַגִנָה הַמָחוֹל.
וְהַנְמָלָה הַקְטַנָה, הַמִסְכֵּנָה, טֶרֶם מָצְאָה אֶת הַשׁוּרָה.
מַה לַעֲשׂוֹת? חָשַׁב דָנִי, חָשַׁב חָזָק חָזָק וְלֹא מָצָא עֵצָה:
אִם יִקַח אוֹתָהּ בְּאֶצְבְּעוֹתָיו – יְמַעֵךְ אוֹתָהּ. הִיא כָּל-כָּךְ קְטַנְטֹנֶת. אִם יְסַמֵן לָהּ שְׁבִיל – הִיא תִּבְרַח מִמֶנוּ, כִּי תְּפַחֵד…
פִּתְאֹם עָלְתָה הַנְמָלָה עַל עָלֶה צָהֹב וְקָטָן שֶׁנָפַל מִן הָעֵץ. מַהֵר תָּפַס דָנִי בֶּעָלֶה, הֵרִים אוֹתוֹ קָרוֹב קָרוֹב לְשׁוּרַת הַנְמָלִים. יָרְדָה הַנְמָלָה מִן הֶעָלֶה וְנִכְנְסָה יָשָׁר לְתוֹךְ הַשׁוּרָה, אֶל אַחְיוֹתֶיהָ.
הִבִּיט בָּהּ דָנִי – וְשָׂמַח. עֵינָיו זָהֲרוּ מֵרֹב הַשִׂמְחָה. אֲבָל לֹא עָבַר רֶגַע – וּכְבָר לֹא יָכֹל לִמְצֹא אוֹתָהּ בְּתוֹךְ הַשׁוּרָה הָאֲרֻכָּה, בֵּין אַחְיוֹתֶיהָ הָרַבּוֹת.
אֲפִלוּ תּוֹדָה לֹא אָמְרָה לוֹ, טִפְּשֹׁנֶת שֶׁכָּזֹאת… אֲבָל דָנִי לֹא שָׂם לֵב, כָּל-כָּךְ שָׂמַח…