בְּדֶרֶךְ כְּלָל מַצְלִיחַ עָמוֹס לְהָבִין דְבָרִים דַי מַהֵר. תְּחִלָה הוּא מִתְבּוֹנֵן בְּמַה שֶׁהַגְדוֹלִים עוֹשִׂים וְשׁוֹמֵעַ מָה הֵם מְדַבְּרִים; אַחַר-כָּךְ הוּא מַעֲבִיר כָּל זֹאת דֶרֶךְ הַ“מְסַנֶנֶת” שֶׁבְּתוֹךְ רֹאשׁוֹ וּמַתְחִיל לְהָבִין מַהוּ הָעִנְיָן שֶׁעָסְקוּ בּוֹ.
אֲבָל הַפַּעַם הַזֹאת אֵין הוּא מֵבִין דָבָר.
הִנֵה יוֹשֶׁבֶת עֲטָרָה אֲחוֹתוֹ עַל הָרִצְפָּה בַּמִרְפֶּסֶת וּמְצַיֶרֶת בִּצְבָעִים עַל דַפֵּי נְיָר קְטַנִים.
“מָה אַתְּ עוֹשָׂה, עֲטָרָה?” שׁוֹאֵל עָמוֹס.
וְהִיא:
“אֲנִי מְצַיֶרֶת כַּרְטִיסִים לְרֹאשׁ-הַשָׁנָה”.
וְהִנֵה עוֹמֵד עָמוֹס בֶּחָצֵר, עַל-יַד הַגָדֵר. מִמוּל עוֹבֵר אִילָן חֲבֵרוֹ.
“יָבוֹאוּ אֵלֵינוּ אוֹרְחִים לְרֹאשׁ-הַשָׁנָה”, אוֹמֵר אִילָן, “דוֹדִי גִיוֹרָא; אַתָּה יוֹדֵעַ? הוּא חַיָל!”
וְאַחֲרֵי הַצָהֳרַיִם אָמַר אַבָּא לְאִמָא:
“רֹאשׁ-הַשָׁנָה מִתְקָרֵב, צָרִיךְ לְסַיֵד אֶת הַבַּיִת וְלִצְבֹּע אֶת הַגָדֵר”.
וּלְאַמְנוֹן אָחִיו אָמַר אַבָּא:
“וְאַתָּה אַל תִּשְׁכַּח לְנַקוֹת אֶת הֶחָצֵר”.
בְּדֶרֶךְ כְּלָל מֵבִין עָמוֹס דְּבָרִים דַי מַהֵר. אֲבָל הַפַּעַם אֵינוֹ מֵבִין בְּשׁוּם פָּנִים וָאֹפֶן: מִי זֶה רֹאשׁ-הַשָׁנָה? עֲטָרָה מְצַיֶרֶת לִכְבוֹדוֹ כַּרְטִיסִים צִבְעוֹנִיִים; אֶל אִילָן בָּא אוֹרֵחַ; וּמְסַיְדִים לִכְבוֹדוֹ אֶת הַבַּיִת. וּמְנַקִּים אֶת הֶחָצֵר. רֹאשׁ-הַשָׁנָה הוּא כַּנִרְאֶה מִישֶׁהוּ חָשׁוּב. אֲבָל מִי?
מְטַיֵל עָמוֹס בֶּחָצֵר. וְהוּא קְצָת מֻרְגָז עַל עַצְמוֹ, וּקְצָת עָצוּב עַל שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ מִי זֶה רֹאשׁ-הַשָׁנָה.
מַה זֶה רֹאשׁ הוּא יוֹדֵעַ: לְאַבָּא וּלְאִמָא יֵשׁ רֹאשׁ. וְגַם לַצִפּוֹר וְלֶחָתוּל. בְּצֵל שֶׁלוֹ הוּא רוֹאֶה אֶת הָרֹאשׁ שֶׁל עַצְמוֹ… מַה זֶה שָׁנָה הוּא גַּם כֵּן מֵבִין: זוֹהִי מִשְׁפָּחָה גְדוֹלָה שֶׁל יָמִים. וְיֵשׁ בָּהּ הַרְבֵּה שַׁבָּתוֹת, וְקַיִץ חַם וְחֹרֶף קַר, וּסְתָו וְאָבִיב, שֶׁהֵם לֹא כָּל-כָּךְ חַמִים וְלֹא כָּל-כָּךְ קָרִים. אֲבָל מַה זֶה וּמִי זֶה רֹאשׁ-הַשָׁנָה הֶחָשׁוּב?
טִיֵל עָמוֹס עַל פְּנֵי הֶחָצֵר בְּפָנִים עֲצוּבוֹת, עַד שֶׁהִגִיעַ לְעֵץ-הַתַּפּוּחַ. עָמַד עָמוֹס עַל-יַד הַתַּפּוּחַ, יָשַׁב מִתַּחַת לָעֵץ, נִשְׁעַן אֶל גִזְעוֹ, וְהֵרִים עָלֶה יָבֵשׁ מִן הָאָרֶץ. זֶה הָיָה סִימָן שֶׁעָמוֹס חוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת עֲמֻקוֹת.
“עַל מָה אֶת הַחוֹשֵׁב, עָמוֹס?”
עֵץ-הַתַּפּוּחַ, הוּא שֶׁשָׁאַל שְׁאֵלָה זוֹ. הִבִּיט הָעֵץ וְחִיֵךְ בְּצַמַרְתּוֹ.
“כֻּלָם בַּבַּיִת מְדַבְּרִים עַל רֹאשׁ-הַשָׁנָה, וַאֲנִי אֵינֶנִי יוֹדֵעַ מִי זֶה”, אָמַר עָמוֹס וּבְעֵינָיו צָעִיף דַק וְרָטֹב.
רֶגַע אֶחָד שָׂרַר שֶׁקֶט, וְאַחַר-כָּךְ:
“לֹא יָדַעְתִּי כִּי גַם בְּנֵי-אָדָם חוֹגְגִים אֶת רֹאשׁ-הַשָׁנָה!” אָמַר הַתַּפּוּחַ וּפָרַשׂ אֶת בַּדֵי עֲנָפָיו בִּתְמִיהָה גְדוֹלָה.
עַכְשָׁו הֵחֵל עָמוֹס לְהָבִין: רֹאשׁ-הַשָׁנָה הוּא שֵׁם שֶׁל חַג. חוֹגְגִים אוֹתוֹ, כַּנִרְאֶה, בַּיוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַשָׁנָה. כִּי רֹאשׁ וְרִאשׁוֹן הֵן שְׁתֵּי מִלִים דוֹמוֹת. עַכְשָׁו הִגִיעַ תּוֹרוֹ שֶׁל עָמוֹס לְהִתְפַּלֵא:
“מָה, גַם לָעֵצִים יֵשׁ רֹאשׁ-הַשָׁנָה?”
“בְּוַדַאי!” הֵשִׁיב הַתַּפּוּחַ וְהֵנִיעַ אֶת צַמַרְתּוֹ בַּחֲשִׁיבוּת, "אַחֲרֵי הַחֹרֶף הָאָרֹךְ, שֶׁבּוֹ כָּל הָאִילָנוֹת יְשֵׁנִים, בָּאָה הַשֶׁמֶשׁ וּמְלַטֶפֶת אוֹתָנוּ. וְאָז אֲנַחְנוּ מִתְעוֹרְרִים וְיוֹדְעִים: שְׁנַת-הָאִילָנוֹת הַחֲדָשָׁה מַתְחִילָה. לִכְבוֹד הֶחָג אֲנַחְנוּ מִתְקַשְׁטִים בְּשִׂמְלָה שֶׁל פְּרָחִים וּבִמְעִיל שֶׁל עָלִים וּמְבָרְכִים אִישׁ אֶת אָחִיו בְּשָׁנָה טוֹבָה, שְׁנַת פֵּרוֹת מְתוּקִים.
עַכְשָׁו הִרְגִישׁ עָמוֹס כִּי הוּא מֵבִין גַם מַה זֶה רֹאשׁ-הַשָׁנָה שֶׁל הָאֲנָשִׁים:
“בְּרֹאשׁ-הַשָׁנָה נִגְמָר הַחֹפֶשׁ הַגָדוֹל וְהַיְלָדִים הוֹלְכִים לַגָן וּלְבֵית-הַסֵפֶר. בְּרֹאשׁ-הַשָׁנָה נִגְמָר הַקַיִץ וּמַתְחִיל הַסְתָו, לִכְבוֹד הֶחָג אֲנַחְנוּ מְנַקִים אֶת הֶחָצֵר וּמְסַיְדִים אֶת הַבַּיִת, וַאֲחוֹתִי מְצַיֶרֶת כַּרְטִיסֵי-בְּרָכָה”.
לֹא הָיָה עוֹד עָמוֹס עָצוּב. הוּא שָׂמַח, כְּאִלוּ מָצָא דָבָר חָשׁוּב מְאֹד. נָכוֹן: הוּא מָצָא אֶת הַתְּשׁוּבָה עַל הַשְׁאֵלָה. קָם עָמוֹס, אָמַר שָׁלוֹם וְתוֹדָה לַתַּפּוּחַ וְנִכְנַס אֶל חַדְרוֹ. הוּא נִגַשׁ לָאָרוֹן הַקָטָן שֶׁלוֹ וְהוֹצִיא מִתּוֹכוֹ אֶת כָּל הַצַעֲצוּעִים, אֶת סִפְרֵי הַתְּמוּנוֹת וְגַם אֶת נַעֲלֵי-הַהִתְעַמְלוּת.
“מָה אַתָּה עוֹשֶׂה, עָמוֹס?” שָׁאֲלָה אִמָא שֶׁנִכְנְסָה לַחֶדֶר.
“אֲנִי מְסַדֵר לִכְבוֹד רֹאשׁ-הַשָׁנָה”, אָמַר עָמוֹס.
עַל-יַד הַחַלוֹן עָמַד עֵץ-הַתַּפּוּחַ וְחִיֵךְ…