מִן הַבֹּקֶר שָׁרוּי הַפָּרָג הָאָדֹם
בְּרוּחַ טוֹבָה שֶׁל אָבִיב.
כִּי כֵן, אִמָא-שֶׁמֶשׁ לוֹטְפָה מִמָרוֹם,
וְטַל מְרַוֶה עֲטָפוֹ מִסָבִיב.
טוֹב לַפָּרָג הָאָדֹם…
אַךְ אֵלִי, לוּ נִתַּן לוֹ לְפֶתַע לִצְחֹק!
כָּכָה סְתָם;
רַק לִצְחֹק בְּקוֹל רָם…
אַךְ פְּרָחִים חַיָבִים לִשְׁתֹּק.
וְהִנֵה הוּא רוֹאֶה יְלָדִים בַּשָׂדֶה:
פְּעוּטָה וּפָעוֹט, זֶה בְּצַד זֶה.
הֵם הִדְסוּ מִסָבִיב וְקָטְפוּ פְּרָחִים
מִשׁוּלֵי הַדְרָכִים.
קָלְעָה הַיַלְדָה זֵר עָגֹל לְרֹאשָׁהּ…
“כְּמוֹ נְסִיכָה!”
לָחַשׁ הַשָׂדֶה.
הָיָה טוֹב לַפָּרָג, וְלִבּוֹ כֹּה מָלֵא!
אֱלֹהִים; לוּ נִתַּן לוֹ לְפֶתַע לִצְחֹק!
כָּכָה סְתָם;
רַק לִצְחֹק בְּקוֹל רָם…
אַךְ פְּרָחִים חַיָבִים לִשְׁתֹּק.
פִּתְאֹם קוֹץ נִנְעַץ בַּעֲקֵב הַפְּעוּטָה.
זֶה דָקַר… הִיא כִּמְעַט שֶׁבָּכְתָה.
אָז גָחֵן הַפָּעוֹט וְשָׁלַף אֶת הַקוֹץ;
עֲמָסָהּ עַל שִׁכְמוֹ וּנְשָׂאָהּ בַּמוֹרָד,
כָּל הַדֶרֶךְ כִּמְעַט…
שׁוּב חִיְכָה הַפְּעוּטָה וְהֵרִיעַ צְחוֹקָהּ,
וְחִיֵךְ גַם הַגַיְא לַבִּקְעָה הָרְחוֹקָה.
אָז שָׁלַח הַפָּרָג אֶת הַחֹק לַמֶרְחָק
וְצָחַק, וְצָחַק, וְצָחַק…