לוגו
זְמַנִים גְדוֹלִים
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

הָיֹה הָיוּ זְמַנִים גְדוֹלִים.

כָּךְ מַתְחִילוֹת הָאַגָדוֹת, כְּלָן.

תּוֹלַעַת זְעִירָה, מְלֵאַת חֶדְוַת־חַיִים,

עָלְתָה, כֻּלָהּ שֵׂעָר שֶׁל מֶשִׁי,

עַל אֶבֶן, בְּמוֹרַד גִבְעָה אֶחָת.

חַיֶיהָ – עַד שִׂיאִים, מוּל רוּחַ וּנְשִׂיאִים.

חַיֶיהָ – תִּפְאָרָה, מוּל גֶשֶׁם וּסְעָרָה.

חַיֶיהָ – רְגָעִים, אֲבָל כֻּלָם נָאִים.

עוֹד נְשִׁימָה אַחַת וְהִיא אֵינֶנָה.


כָּךְ מַתְחִילוֹת הָאַגָדוֹת:

הָיֹה הָיוּ זְמַנִים גְדוֹלִים.

וְהֵם גְדוֹלִים, כִּי הֵם הָיֹה הָיוּ.

הִנֵה הָרֶגַע:

מָלְאָה הָאָרֶץ אַהֲבָה;

הַנֶאֱהָבִים – זוֹ אַהֲבַת בָּשָׂר;

גְדוֹלָה הִיא, כִּי מַתְּנַת שָׁמַיִם.

אֲבָל מָלְאָה הָאָרֶץ אַהֲבַת אָדָם.

הִנֵה אָבוֹת וְאִמָהוֹת נוֹשְׁמִים אֶת יַלְדֵיהֶם,

בָּנִים – אֶת הוֹרֵיהֶם, זְקֵנִים, גִיל־הַרְעָדָה.

עוֹמְדִים בְּנֵי תְּמוּתָה

לְיַד מִטוֹתֵיהֶם שֶׁל בְּנֵי תְּמוּתָה,

מֻכֵּי גּוֹרָל וָחֹלִי.


מָלְאָה הָאָרֶץ אַהֲבָה,

כָּךְ מַתְחִילוֹת הָאַגָדוֹת.


הָיֹה הָיוּ זְמַנִים גְדוֹלִים.

הִנֵה הָרֶגַע:

דוֹרוֹת אָדָם חָרְדוּ בַּחֲרָדוֹת,

הָיוּ הַמִלְחָמוֹת, הַזְעִירוֹת וְהַגְדוֹלוֹת,

וְרִבְבוֹת אָדָם רָאוּ לַמָוֶת.

אֵלֶה בְּגוּפָם וְאֵלֶה בְּעֵינֵיהֶם

וְאֵלֶה בְּדִמְיוֹנָם, בְּפַחְדָם.

הָיוּ חַיִים בְּמִשְׁאָלוֹת, בְּצִפִּיָה וּבִתְפִלוֹת.

הָיוּ נוֹתְנִים סִמָן בְּכָל דָבָר.

אִם הֶחָתוּל עָבַר – סִמָן אָבַד.

אִם כַּף־הַיָד תִּסְמַר – סִמַן מַזָל.

לָאֹזֶן פַּעֲמוֹנִים – יַד הַגוֹרָל.

הָיוּ שְׁעוֹת הַמָוֶת הַקָשׁוֹת.

הָיוּ שְׁעוֹת חַיִים שֶׁנוֹתָרִים.

הָיוּ שְׁעוֹת הָעָם הַמְנַצְחוֹת.

הָיֹה הָיוּ זְמַנִים גְדוֹלִים.


כָּךְ מַתְחִילוֹת הָאַגָדוֹת:

לָרִאשׁוֹנִים גְדֻלָה, לַחֲלוּצִים – עָצְמָה.

הֵם מְנַתְּקִים עַצְמָם בְּחִפָּזוֹן,

בְּיָד קַלָה שֶׁל יְצָרִים כְּבֵדִים,

עַרְפִלִיִים גַם בְּהִירִים,

מִן הֶעָבָר. פּוֹנִים אֶל הֶעָתִיד.

מָקוֹם שֶׁאֵין דָבָר.

מָקוֹם שֶׁהֵם הַיְחִידִים, הַבּוֹדְדִים.

בָּאִים יָמִים מְאֻשָׁרִים שֶׁל סֵבֶל וְחֶדְוָה.

לֵילוֹת מְאֻשָׁרִים שֶׁל קֹר, רָעָב.

וְהֵם שָׂמִים יָדָם עַל חֹמֶר גַס, פָּשׁוּט.

וְהוּא הוֹפֵךְ לִהְיוֹת עוֹלָם חָדָשׁ.

כָּךְ מַתְחִילוֹת הָאַגָדוֹת.


הָיֹה הָיוּ זְמַנִים גְדוֹלִים.

הִנֵה הָרֶגַע:

כְּמוֹ הַקְלִפָּה אֲשֶׁר עוֹזֶבֶת אֶת הַפְּרִי,

עוֹזְבִים כָּל הַמִקְרִים אֶת הָעִקָר.

עוֹזְבוֹת כָּל הָרָעוֹת אֶת כָּל רִגְעֵי־הַיְקָר,

עוֹזְבוֹת כָּל הַשָׁנִים כַּמָה שְׁעוֹת־אוֹצָר.

דָמִים זוֹרְמִים – בִּידֵי אָדָם זוֹרְמִים,

אֲבָל שָׁנִים – בִּידֵי שָׁמַיִם.

שָׁמַיִם וְעָפָר חָבְרוּ עָלֵינוּ יַחַד.

לָהֶם אֵין שֵׂכֶל וּמוּסָר, מַצְפּוּן וּנְקִיפַת־לֵב;

לֹא רַע וָטוֹב, יָפֶה וּמְכֹעָר.

לָהֶם הַנֶצַח, וְלָנוּ רַק הַזְמָן.

כָּךְ מַתְחִילוֹת הָאַגָדוֹת.

הָיֹה הָיוּ זְמַנִים גְדוֹלִים.