אָכֵן הִגִיעַ קֵץ. אַךְ כְּרַכֵּי הַלֵב,

(וּבְבוֹא הַקֵץ רַכִּים גַם נְפִילֵי שָׁמַיִם)

אַתֶּם בּוֹכִים עַל אוֹר הַיוֹם הַמִתְעַלֵף

עַל שֶׁפִּתְאֹם כְּבָר עֲשֵׁשׁוֹת הֵן הָעֵינַיִם.

אַתֶּם מִתְמוֹגְגִים עַל בּוֹא הָעֶרֶב,

כָּל חַיֵיכֶם שָׂגְאוּ כַּאֲמִירֵי הָעֵץ,

אַתֶּם אוֹמְרִים בָּרָק, אַךְ הַבָּרָק הוּא חֶרֶב

וְלֹא תוֹסִיפוּ כְּלוּם, כִּי קֵץ, הִגִיעַ קֵץ.

וְיֵשׁ וְתִתְפַּלְשׁוּ: שְׁקִיעָה, הוֹי שְׁמֵי הָאֹדֶם,

לַנְעוּרִים עוֹד שִׁיר, לַנְעוּרִים מַכְאוֹב.

אֲבָל אַתֶּם תְּקוּעִים בְּתוֹכֵכִי מַלְכֹּדֶת

טְווּיַת קוּרֵי חֲלוֹם וְזִכְרוֹנוֹת וָסוֹף.

כָּךְ מִתְהַלְכִים אַתֶּם, מְרֻתָּקִים בְּלִי דַעַת,

שׁוֹגִים בְּדִמְיוֹנוֹת וַהֲבָלִים.

אַךְ אִם יָעֵז אָדָם בְּקוּרֵיכֶם לָגַעַת

תָּאֹרוּ אֶת חַיָיו עַד סוֹף כָּל הַצְלָלִים.

וְרַק הַנַעֲרָה אֲשֶׁר הִכְּתָה אֶת לְבַבְכֶם בְּאשֶׁר,

מִקֶדֶם, מִיָמִים, בְּסֵתֶר הַנְעוּרִים,

רַק הִיא קוֹרֵאת לָכֶם מֵחֲלוֹמוֹת בַּחֹשֶׁךְ

וִשׁוּב, כְּאָז, אַתֶּם מְאֻשָׁרִים.