בְּרֵאשִׁית הָיָה הָאוֹר בּוֹהֵק עַל עֵץ וָבַיִת,

אַךְ עִם הַזְמַן יָרַד עֲלֵי עֵינַי צָעִיף שֶׁל עֲלָטָה.

כִּבְעֵין הַפֶּסֶל הָאָטוּם קָפְאוּ הָעַפְעַפַּיִם,

וְהַשָׁנִים עָבְרוּ בְּלִי קַיִץ וּבְלִי דָם.

עַל אֲגַמִים עִוְרִים הָיְתָה הָרוּחַ נָחָה,

וְעַרְפִלִים קַלִים חָלְפוּ כְּדֶרֶךְ הֶעָשָׁן

אֶת אַיְלוֹתָיו שָׁלַח אֶל הֶהָרִים הַשַׁחַר,

וּבַיקָבִים חָמַר הַיַיִן הַיָשָׁן,

אַךְ שׁוּב לֹא אֶחֱזֶה אֶת פְּנֵי אֲהוּבָתִי,

וְשׁוּב אֵין נוֹצְצוֹת עֵינַי מֵאשֶׁר וּמִתֹּם.

אֵיךְ לֹא הִשְׁלַכְתִּי מֵעָלַי אֶת חִיוּכַי הַמְעַטִים,

שֶׁלֹא יִמַקוּ בְּאַגְמֵי הַתְּהוֹם.

אֵיךְ לֹא שָׁבַרְתִּי אֶת שְׁנוֹתַי בָּאוֹר,

לֹא נְתַתִּין לְטֶרֶף לַצְבוֹעִים וּלְצִפֳּרֵי הָעַיִט;

וּכְעָשִׁיר צוֹהֵל הִפְלַגְתִּי אֶל הַשְׁחוֹר

וְהַיְרוֹקָה עוֹלָה עַל מַטְמוֹנִים בְּמַרְתְּפֵי הַבַּיִת.

אַתֶּם שׂוֹטְמִים אֶת חַיֵיכֶם, חוֹנְקִים אוֹתָם בְּמוֹ יָדַיִם

אַתֶּם דוֹבְרִים גְבוֹהָה עַד אֵין־הַשֵׂג,

תְּקַלְלוּ אָדָם וְאֶת סִדְרֵי שָׁמַיִם,

תִּירְאוּ מִדְרוֹר וּשְׁנוֹתֵיכֶם אֲזֵק בְּתוֹךְ אֲזֵק,

אַךְ עַל אַגְמֵי הַשְׁחוֹר רַק עֲרָפֶל קוֹדֵחַ

וּבְכִיַתְכֶם רֵיקָה, תִּצְרֹם עַד־אֵין־הָכִיל.

הֵן רַגְלֵיכֶם עוֹמְדוֹת עַל נִיר פּוֹרֵחַ

נַשְׁקוּ אֶת עֲפָרוֹ, עֲפַר הַגִיל.