הַמַכְאוֹב עוֹבֵר בְּלִי דַעַת,

תֵּן לָעֵת וְתַעֲבֹר,

וּלְמַד אֵיךְ בָּהּ לָגַעַת,

עִקְבוֹתֶיהָ אֵיךְ לִשְׁמֹר.

כִּי אַחַת שְׁעוֹת הַשַׁחַר,

עֵת הַטַל מַלְבִּין בַּדֶשֶׁא

עוֹד נָקוּם בְּאֵין מַרְגוֹעַ

אֶל הָרוּחַ הַצָעִיר.

כִּי אַחַת שְׁעוֹת הַשַׁחַר

עוֹד נִקְרַע סִבְכֵי הָרֶשֶׁת

שֶׁל קוּרֵי חֶדְוָה וָנֹהַּ

הַנָחִים עַל בַּת הַשִׁיר.

רַק הַיְדִידִים מִנֹעַר,

נוֹתָרִים בְּצֵל הַבַּיִת,

עֵת נַחֲזֹר מִבְּכִי וָנֶכֶר

וְהַכֹּל רָחוֹק, רָחוֹק.

רַק הַיְדִידִים מִנֹעַר,

בִּשְׁעוֹת דַרְדַר וָשַׁיִת,

לֹא נָתְנוּ לָנוּ לָלֶכֶת

בְּלִי שֶׁנְגַלֶה בַּת צְחוֹק.

גַם הָאַהֲבָה עוֹבֶרֶת,

הַשָׁנִים עוֹבְרוֹת כָּמוֹהָ,

גַם הַחֵן, בִּטְחוֹן וָשֶׁקֶט

רוּחַ, רוּחַ יִשָׁאֵם.

גַם הָאַהֲבָה עוֹבֶרֶת

טוּב הַלֵב, יִצְרֵי הָרֹעַ

וְהַנֶפֶשׁ הַחוֹשֶׁקֶת

לְעוֹלָם לֹא תִנָחֵם.

רַק לַיְדִידִים מִנֹעַר

עוֹד יוֹסִיף הַזְמַן תִּפְאֶרֶת,

בִּפְנֵיהֶם יַעֲלֶה הַקֶמֶט,

אַךְ מַה יִיף הַזִכָּרוֹן.

רַק הַיְדִידִים מִנֹעַר,

יִפָּגְשׁוּ בְּבוֹא הָעֶרֶב

עֵת בָּרְקִיעִים עוֹמֶמֶת

עֲנָנָה שֶׁל אוֹר אַחֲרוֹן.