כֵּיצַד גָבְרוּ פְּרָחִים קַלִים,

צְהַבְהֲבִים בָּאָחוּ, וַאֲדֻמִים בַּנִיר

עַל הַרְרֵי מַכְאוֹב כְּבֵדִים מִנְשׂא?

כֵּיצַד גָבְרָה הָרוּחַ הַקַלָה,

אֲשֶׁר עָבְרָה פָּנִים

עִם רֵיחוֹתֶיהָ עֲמֻקֵי־הַנְשִׁימָה

עַל הַרְרֵי מַכְאוֹב כְּבֵדִים מִנְשׂא?

כֵּיצַד נִשְׁכַּחְנוּ שׁוּב

בְּלֵב שָׂדוֹת רַבִּים,

לֹא חַשְׁנוּ בְּרַגְלֵינוּ

הַרְרֵי מַכְאוֹב כְּבֵדִים מִנְשׂא?

נַחְנוּ עַל הָאֲבָנִים,

עָצַמְנוּ אֶת עֵינֵינוּ עַל הָאֲבָנִים,

אֱלֵי כִּפַּת שָׁמַיִם כְּחַלְחַלָה.

רָאִינוּ מַלְאָכִים רַכִּים,

עוֹלִים בְּסֻלָמוֹת,

יוֹרְדִים בְּסֻלָמוֹת.

עַל אֲבָנִים קָשׁוֹת

חָלַמְנוּ חֲלוֹמוֹת רַכִּים,

כִּי הָיוּ פָּנֵינוּ מוּעָדוֹת

אֶל חֶבֶל הַתִּקְוָה.