מפי ז’ני ושושנה אלמליח (טוניס – מעלות)
היה היתה אשה אחת, נשואה זמן הרבה, אך בלי ילדים ובעלה רחוק ממנה, משרת בצבא. סוף סוף הרתה האשה וילדה ילד, ולו נקודה שחורה גדולה בגבו. לקח הבעל חופש והגיע הביתה, ערך לרך הנולד ברית מילה כהלכה. הילד נקרא בשם יוסף.
אחרי הברית חזר האב לצבא, אך לפני שובו ציווה על אשתו:— רוצה אני שילדנו ילמד תורה הרבה.
גדל הילד ואמו שכרה לו מורה, שהיה בא יום־יום הביתה ומלמדו תורה.
כאשר ידע את התורה, התחיל ללמוד בעצמו. מדי בוקר היה עולה על גג הבית, יושב שם כל היום ולומד תורה לבד.
יום אחד בא נשר משמים, תפס את הנער בשערות ראשו ועף אתו לארץ רחוקה, למדינת הנוצרים. שם הורידו בבוסתן המלך הנוצרי.
ובת המלך הנוצרי, ששמה אסתר, שמעה קול חבטה ואמרה למשרתת שלה:
— צאי לבוסתן וראי מה קרה שם. כי קול חבטה חזקה שמעתי.
יצאה המשרתת, חזרה והודיעה לבת־המלך:— ראיתי איש שוכב בגינה.
הלכה אסתר לגינה וראתה את יוסף שוכב מעולף על האדמה. מה עשתה? נטלה את האיש בשתי זרועותיה והעלתה אותו לארמונה. שם ניסתה להשיב את רוחו. כשהתעורר יוסף, לא היה לו כוח, לא לדבר, לא לאכול ולא לשתות. אך לאט לאט, בזכות הטיפול המסור של בת־המלך, התחיל לשתות, לאכול ולדבר קצת.
ואמו של יוסף, כאשר לא מצאה על גג ביתה, אלא סנדל אחד שנשמט מרגלו של יוסף שעה שחטפו הנשר, אמרה בלבה:— בני נפל בוודאי למטה ומת.
מה עשתה? כתבה מכתב לבעלה והודיעה לו:— בננו נפל מן הגג ואיננו.
חזר האב המסכן הביתה ושניהם התאבלו על מות בנם ימים רבים.
אחרי שיוסף הבריא, ראתה אותו אסתר והנה הוא יפה מאוד. העמידה לרשותו חדר מיוחד כדי שינוח, יחלים ויישן בו. אך כשהיתה מביאה לו אוכל, לא רצה לאכול, כי אמר:— אוכל זה אינו כשר. אסור לי לטעום ממנו.
תמהה בת־המלך:— מדוע אינך רוצה לא לאכול ולא לשתות? האין האוכל טוב? האין הוא נקי?
— יהודי אני — היה יוסף עונה. — ומאכלות גויים אסורים עלי.
במשך הזמן התאהבה בת המלך ביוסף. מה עשתה? הלכה למקום שיש בו יהודים ודאגה לכך שיהיה ליוסף “מניין” ושיוכל להתפלל מדי יום ביומו. כן הביאה לו מבשלת יהודייה ושוחט יהודי, כדי שלא יחסר לו דבר, וקבעה בית־כנסת יהודי במקום. כך מילאה בת־המלך את כל משאלות לבו של יוסף בחיר לבה.
לילה לילה היה יוסף הוגה בתורה, קורא ולומד לבד בחדרו, ולילה לילה היתה בת־המלך לובשת את בגדיה היפים ביותר ומטיילת בגינת הארמון, כולה מגונדרת ומהודרת. אך יוסף אינו שם לב בכלל, רק יושב בחדרו, לומד וקורא. את בת־המלך בכלל לא ראה.
לילה אחד הרהיבה בת־המלך עוז בנפשה, נכנסה לחדרו של הצעיר ואמר לו:— לילה טוב!
הצעיר לא ענה לה כלל.
התרגזה בת־המלך וחשבה: אולי אין זה אלא שד? אחד היצורים מלמטה?
ומשום כך אין הוא עונה לי? חזרה לחדרה, בכתה ובלבה אמרה: איזה בן־אדם זה? הצלתי את חייו ועשיתי אתו טובות הרבה, ועכשיו הוא אינו מוצא לנכון אף לענות על ברכתי ולדבר אתי?
הלכה המשרתת של אסתר אל יוסף ושאלה אותו:— הכיצד? אסתר בת המלך הטיבה אתך, וכך אתה גומל לה טובה? אפילו “לילה טוב” אינך עונה לה?
הסביר יוסף:— לא ידעתי כלל שזוהי בת־המלך; כן לא שמעתי מה שאמרה לי.
הלכה המשרתת אל בת המלך ואמרה לה:— יוסף ביקש שתסלחי לו, כי עשה מה שעשה שלא בכוונה.
למחרת היום התלבשה אסתר יפה מאוד והלכה שוב לטייל בגינה. כאשר שמעה את יוסף קורא בקול, אמרה בלבה: יפה בוודאי סיפור זה שיוסף מספרו. והיא נכנסה לחדרו ואמרה:— שלום, לילה טוב.
ויוסף שידע הפעם, כי בת־המלך היא המברכת אותו והבין את דברי ברכתה, ענה לה:— לילה טוב! שבי קצת, בבקשה.
ישבה קצת ואמרה:— ספר לי עכשיו סיפור, כפי שקראת קודם.
ישבה בת־המלך בכיסא ושמעה את סיפוריו של יוסף, שמצאו מאוד חן בעיניה. עד שאמרה לו:— יוסף, סיפורים אלה מוצאים חן בעיני, ואני מבקשת שתלמד אותי תורה.
— יהיה קשה מאוד בשבילך ללמוד — ענה לה יוסף.
— לא ולא! — טענה אסתר בתקיפות. — כל היום תלמדני, עד שאדע את הכל. לילה לילה אבוא אליך, ואתה תלמדני.
וכך היה. לילה לילה היתה אסתר באה לחדרו של יוסף והוא היה מלמדה מן ההתחלה, מן האלף בית. כך המשיך ללמדה, לילה לילה.
התחילה אסתר לאכול, כמו יוסף, אוכל כשר, כי אמרה:— עכשיו, אחרי שלמדתי תורה מפי יוסף, רצוני לנהוג כמוהו.
ומדוע? כי אהבה את יוסף מאוד ורצתה להינשא לו. לילה לילה היתה יושבת ואוכלת אתו ושומעת תורה מפיו. וערב אחד החליפו שניהם את טבעותיהם, ועל כל אחת מהם רשום שמו של בן הזוג.
יום אחד באה אסתר אל הוריה ואמרה להם:— רוצה אני להינשא ליוסף.
אמר המלך הנוצרי לאשתו:— מה? בתי היחידה תינשא ליהודי? לא יקום ולא יהיה כדבר הזה!
דעתה של המלכה היתה שונה והיא אמרה לבעלה:— מה זה חשוב? מוטב שתינשא ליהודי. מה זה חשוב? העיקר שתהיה מאושרת.
קיבל המלך את דעת אשתו.
ביום החתונה עלה יוסף על הגג כדי להתקלח, ולפתע הגיח נשר ממרומים, אחז בשערות ראשו והחזירו אל גג ביתו, אל מקום הוריו. נפש יוסף על הגג והתעלף מרוב עייפות, יגיעה וחולי.
שמעה אמו של יוסף קול־חבטה ועלתה עם בעלה על הגג. ומה הם רואים? איש שוכב על הגג. מכיוון שעברו שנים רבות מאז אבד יוסף, לא הכירוהו.
אמר האיש לאשתו:— נעשה טובה עם האיש ונורידנו למטה.
טיפלו בו במסירות, השקוהו תה, עשו לו מאסאז’ים. וכך הצילו את חייו. כאשר התעורר האיש, התחילה האם לחוש משהו. אמרה בלבה:— אולי זהו בני שלי? והרי לבני היה סימן; נקודה שחורה גדולה על בגבו.
מה עשתה? יום אחד ביקשה את האיש לפשוט את חולצתו. ומה הם רואים? נקודה שחורה וגדולה בגב!
— בני שלי! — קראה האם בשמחה, ושאלה את האיש:— מה שמך?
— יוסף.
— אתה בני שלי! — שמחה ונשקה לו, וכן גם בעלה. בני הזוג ערכו חגיגה גדולה בשביל כל בני המשפחה והידידים, והכל שמחים וצוהלים.
אך לא כן יוסף. גם אחרי שחזרה אליו הכרתו, נשאר חולה, ומדי פעם היו שפתותיו לוחשות:— אסתר, אסתר, אסתר! — כי היה מתגעגע אל אהובת לבו.
— מי זו אסתר? — שאלה אמו.
— מי זו אסתר? — שאל אביו. — הגד לי ואלך לחפשה.
— בהיעדרי מכאן — הסביר יוסף להוריו, — הייתי במקום רחוק ואתי עוד אנשים רבים. את בת־המלך של המדינה הזאת לימדתי תורה ויהדות ועמדתי לשאתה לאשה, אף החלפנו טבעות. אך ביום החתונה חטפני הנשר והחזירני לכאן.
ואסתר? גם היא חלתה אחרי שחתנה נחטף ואיננו. אין היא אוכלת, אין היא שותה ואין היא מדברת. גם אינה רוצה שיציגו בפניה בחורים אחרים. רופאים מעולים באים מכל המדינה לבדוק אותה, אך איש מהם אינו יודע את סיבת המחלה. וכל הזמן לוחשות שפתותיה:— יוסף, יוסף, יוסף!
ואביו של יוסף החליט לצאת ולחפש את אסתר. מה עשה? כיוון שהיה מלומד בנסים, הלך לשפת הים והשליך אל גליו מטפחת. אחר־כך התיישב עליה, עבר על פני הים כמו באונייה, והגיע למדינת הנוצרים. ועוד לפני צאתו קיבל מיוסף את הטבעת אשר השם “אסתר” חרות עליה.
התחפש האב לרופא, כי אחרי ששמע את כל הסיפור מפי בנו הבין, שגם אסתר בת־המלך חולה. החזיק האב תיק גדול בידו ובכל דמה לרופא. מייד נתפרסמה בין תושבי המקום השמועה: למדינת הנוצרים הגיע ממרחקים רופא יהודי.
השמועה הגיעה לאוזני המלך ובלב התושבים התעוררה התקווה: אולי ירפא רופא זה את בת־המלך?
לא כן היתה דעתו של המלך. הוא טען:— למה לי רופא? הרי כל תרופות הרופאים הרבים והמעולים לא הועילו עד עכשיו, ומה יעזור לי רופא חדש? על בתי נגזר למות, ומה התועלת ברופא נוסף?
אך בסוף הסכים המלך לכך שהרופא היהודי יבדוק את בתו, כי הכל אמרו לו:— אולי הוא בכל זאת טוב יותר מכל הרופאים שקדמו לו?
נכנס הרופא לחדרה של בת־המלך ובו אנשים רבים. ציווה עליהם:— כל האנשים החוצה! רוצה אני להישאר עם בת־המלך ביחידות.
בהישארו יחידי עם אסתר, התחיל אביו של יוסף לדבר עם בת־המלך וללחוש לה את השם יוסף. אחר־כך שאלה אותה:— האם את מכירה את יוסף?
— כן, אני מכירה אותו. ומי אתה?
— אביו! — והוא הציג בפני אסתר את טבעתה. גם היא הראתה לו את הטבעת אשר השם “יוסף” חרות עליה.
מובן, שאסתר הבריאה מייד ורפואתה היתה שלמה. הרופא אמר לה:— הכל יהיה טוב! אל תדאגי. כשאביך ואמך ייכנסו, אגיד להם שעלייך לשהות במקום אשר האוויר שם טוב יותר, כי חילוף האקלים יעזור לך. ויחד נגיע אל יוסף.
יצא הרופא מחדרה של אסתר ואביה שואל אותו:— מהי מחלת בתי?
ענה הרופא:— בתך זקוקה לשינוי אקלים. האוויר בעירכם אינו טוב בשבילה.
נכנס האב לחדר בתו והנה היא מרגישה טוב יותר וכל מצבה נשתנה. מייד פנה לרופא ושאלו:— כמה כסף אתה רוצה? אתה הוא שריפאת והחיית את בתי.
אך הרופא ענה:— כשתהיה בתך בריאה לגמרי, אז תתן לי את הכסף. בינתיים אקח רק כסף מעט ואלווה את בתך למקום האוויר הטוב בשבילה.
כך הגיעו שניהם למקומו של יוסף, אשר בינתיים קרבה שעתו למות. כי בראותו שאין אביו חוזר אליו, התחיל להרהר בלבו: אולי לעולם לא ישוב אבי? אולי לעולם לא אראה את אהובתי? וכוחותיו התחילו עוזבים אותו.
ובינתיים מתקדמים אסתר ואביו של יוסף לאט־לאט ונהנים מן השיחות ביניהם. בדרך פגשה אותם אשה אחת שאמרה לאב:— יוסף בנך, קרבה שעתו למות, ואתה שמח ונהנה מן החיים?
התחילו השניים למהר והגיעו הביתה כשבני־אדם רבים ניצבים ליד מיטתו של יוסף ולוחשים זה לזה:— הנה עומד יוסף למות.
יצאו כל האנשים החוצה ורק אסתר נכנסה לחדרו של יוסף החולה. היא התחילה לדבר אליו לאט לאט:— יוסף, יוסף, התכירני? התכירני, יוסף, יוסף? — וכך לאט לאט היא לוחשת לו את הכל:— באתי אליך מארצי הרחוקה וטוב שמצאתיך…
לאט לאט הכיר יוסף את אסתר, קם ממיטתו והבריא מייד.
אסתר התגיירה, חתונה מפוארת נערכה במקום, ובני הזוג חיו באהבה, באושר ובשלווה.