מפי: ז’ני ושושנה אלמליח (טוניס – מעלות)

היה היתה אשה שלא היה לה במה לעשות את הפסח. כי בבית לא היה כסף לצורכי החג, לא לקניית כבש ולא להכנת הבית.

הגיע ערב פסח ולאשה אין כלום. לשכנתה העשירה היה כבש שהיה קשור בחבל. כן קנתה בגדים לילדיה והכינה את ביתה. ולאשה הענייה עשרה ילדים, ובביתה אין שום דבר לחג. החליטה הענייה ללכת לנהר ולכבס את בגדי ילדיה, כי כסף לקנות בגדים חדשים אין, ובפסח אסור ללכת בבגדים מלוכלכים. אולי דבק בהם שמץ של חמץ.

בשעת הכביסה ניגש אליה זקן אחד ושאלה:— מה את עושה בתי?\—

— מכבסת את בגדי ילדי.

— הנקי ביתך לקראת הפסח?

— כן — ענתה האשה.

— כן יהי רצון! — הפטיר הזקן, והוסיף לשאול:— האם יש לך כבש לפסח?

— כן.

— כן יהיה רצון! היש לכם בגדים חדשים?

— כן.

— כן יהי רצון!

אחר־כך נתן הזקן לאשה מטבע לקניית צורכי החג. חזרה האשה הביתה ומה היא רואה? כבש קשור ליד הבית והבית נקי ומסודר והארון שהיה ריק, מלא בגדים. ולא עוד אלא שהעודף שקיבלה מן המטבע לא אזל ונשאר לה הרבה כסף.

שחטה האשה את הכבש ושכנתה העשירה ראתה זאת וקינאה בה. פנתה אליה בשאלה:— מניין לך כל השפע הזה?

סיפרה לה האשה את סיפורה:— על שפת הים, כאשר כיבסתי כביסה בא אלי זקן אחד ובירכני.

מה עשתה העשירה? מצאה בגדים קרועים וישנים ורצה אתם אל שפת הנהר כדי לכבסם. בא אליה הזקן ו שאלה:— מה את מכבסת בתי?

— את בגדי ילדי המסכנים! — ענתה האשה בבכי.

— הנקי כבר ביתך לקראת פסח?

— לא.

— כן יהיה רצון — הפטיר הזקן והוסיף לשאול:— האם יש לך כבש לפסח?

— לא.

— כן יהיה רצון! היש לכם בגדים חדשים לחג?

— לא.

— כן יהי רצון!

חזרה העשירה הביתה והנה כל העושר והטוב שהיו בביתה נעלמו.

מובן, שהזקן לא היה אלא אליהו הנביא הזכור לטוב, ומעשיו באו ללמדנו שמודה לאל ומסתפק במה שיש לו, אלוהים מוסיף לו. אך מי שאינו מסתפק במה שיש ורוצה יותר ויותר, לוקח ממנו אלוהים גם מה שיש לו והוא מאבד את הכל