מפי: שמעון הלל (מוכנין – באר־שבע)
בעיר אחת היו גרות שתי משפחות: יהודית ונוצרית. היהודי היה גר בקומה השנייה והנוצרי בקומה הראשונה. באו הימים הנוראים, הגיע חג הסוכות, והיהודי בנה סוכה על המרפסת שלו וסכך עליה בענפי זית ובענפי־תמר.
ראה הנוצרי את הסוכה וקינא מאוד. מה עשה? ביום הראשון של חג הסוכות הלך למשטרה והלשין: — היהודי בנה סוכה על המרפסת שלו, וגרם לליכלוך גדול אצלי, למטה. ובבוא הרוח עפים כל הענפים אל תוך ביתי ומלכלכים אותו מאוד.
הקצין המוסלמי של המשטרה ציוה על אחד השוטרים להביא את היהודי מייד למשטרה.
בבוא היהודי למשטרה, אמר לו הקצין: — מה עשית במרפסת שלך?
ענה היהודי: — לא עשיתי שום דבר, אדוני. לא בניתי ולא שיברתי. יש לנו מנהג עתיק להקים סוכה, ואין לי מקום להקימה בחוץ. השתמשתי, איפוא, במרפסת שלי.
קצין המשטרה, שפיקח היה, אמר ליהודי: — מקציב אני לך שהות של שמונה ימים מעצם היום הזה להריסת המבנה הלא־חוקי שהקמת. ואם לא תהרוס את המבנה בעוד שמונה ימים, אגיש משפט נגדך, ואדרוש עונש חמור של קנס ומאסר.
חזר היהודי הביתה שמח, טוב לב ואסיר־תודה. הוא ומשפחתו שמחו בחגם והעובדה כי יצטרכו לפרוק את סוכתם אחרי החג לא השביתה את שמחתם כלל וכלל.