מפי: יהודית טרבולסי (ספאקס – נתניה)
היה היה עשיר, קמצן גדול מאוד. פעם, בלכתו בדרך, קנה לו עוגה ועד שהתחיל לאכול ממנה, נפלה מידו ונתלכלכה. באותו רגע עצמו עבר עני, שביקש נדבה מן הקמצן, וזה נתן לו את העוגה המלוכלכת.
בלילה חלם העשיר חלום, והנה הוא נמצא בבית־קפה גדול ומשובח המלא מפה לפה והמלצרים עוברים משולחן לשולחן ומגישים כל מיני מטעמים, שריחותיהם מגרים את התיאבון. והעשיר יושב ליד שולחן ריק.
מחכה העשיר לתורו ולידו עוברים המלצרים מבלי שיגישו לו דבר. מבקש הוא מהם משהו לאכול כי רעב הוא, אבל כולם עונים לו: — תיכף, חכה רגע! עוד מעט!
עד שבסוף הביא לו אחד המלצרים עוגה מלוכלכת ושם אותה לפניו. אמר לו העשיר: — מה אתה מביא לי? וכי אני בא לכאן לבקש נדבה? האם אינני משלך?
והוא הכניס את ידו לכיס והוציא מתוכו שטרות־כסף רבים.
ענה לו המלצר: — אני מצטער, אדוני. וכי בכסף זה אתה חושב לקנות כאן משהו? אינך אלא טועה. נמצא אתה עכשיו בעולם הנצח. רק מה ששלחת לכאן כדי שנשמור לך עליו, רק זה נשמר בשבילך. ואתה שלחת עד עתה את העוגה הזאת בלבד. ואתה שמרנו לך.
התעורר העשיר ושאל את עצמו: מה החלום הזה שראיתיו? הבין כי מן השמיים רוצים בתשובתו ועוד באותו בוקר עצמו שינה את מנהגו והתחיל לתת צדקה ביד רחבה. אחר־כך חזר בתשובה שלמה.